אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף מט:
אבל כללו גמר מיניה כו', ע' בפי' הראב"ד לברייתא די"ג מדות בדרשה זו.
שם כללו גמר מיניה לצפון, וכ' בשטמ"ק תיבת לצפון נמחק ע"כ, אולם בילקוט מצורע רמז תקס"ב גריס לה ע"ש.
שם להכי איצטריך כאשר יורם כו' ולא ניהוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש, ע"ל ד"מ ע"ב תוד"ה לא נצרכה.
שם דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש, ע"ל מ"ז ע"ב תוד"ה אלו ותוד"ה מה ולקמן נ"ז ע"ב תוד"ה ואב"א הראשון וברמב"ן לסה"מ שרש שני וברי"ט אלגזי לשמעתא קמייתא דבכורות, וע"ע בחולין כ"א ע"א תוד"ה כמשפט ולקמן ס"ג ע"ב תוד"ה מה ודף נ' ע"א תוד"ה מה.
שם דבר הלמד בהיקש מהו שילמד בגז"ש כו', ע"ל מ"ח ע"א תוד"ה מה ולקמן נ"ו ע"ב תוד"ה לשני ובדף ק"ה ע"ב תוד"ה מה וס"ה ע"א תוד"ה אף ובמנחות צ"ג ע"ב תוד"ה יליף ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ ויקרא נדבה פרשה ז' משנה ה' וברי"ט אלגזי לבכורות סוף שמעתא א' ובש"ק לירושלמי שבועות פ"א ה"ב ולמכות פ"א ה"א.
שם ואיתקש ראשו לרגל מה להלן פרח בכולו טהור אף כאן פרח בכולו טהור כ"ה גרסת השטמ"ק, וע' ערכין י"ח ע"ב תוד"ה ואי ובילקוט תזריע רמז תקנ"ג ושם בהתוה"מ סי' פ"א.
שם א"ר יוחנן בכל התורה כולה דנין למד מן הלמד, כ"ה גרסות השטמ"ק והדק"ס ע"ש, ולאו דוקא חד למד אלא אפילו טובא כדאשכחן בפסחים ד"ז ע"ב למדנו מציאה ממציאה ומציאה מחיפוש וחיפוש מחיפוש וחיפוש מנרות ונרות מנר, ובעירובין נ"א ע"א למדנו מקום ממקום ומקום מניסה וניסה מניסה וניסה מגבול וגבול מגבול וגבול מחוץ וחוץ מחוץ, וע' ב"ק כ"ה ע"ב תוד"ה ש"מ.
שם חוץ מן הקדשים שאין דנין למד מלמד, ע' בגינת וורדים להפמ"ג כלל ט"ו.
שם דבר הלמד מהיקש חוזר ומלמד בק"ו כו', ע"ל מ"א ע"א תוד"ה ואתא האחרון ולקמן נ"ב ע"א תוד"ה ומה.
רש"י ד"ה קדשי קדשים יתירי כתיבי בהו והו"ל גז"ש מופנה משני צדדין ואין משיבין עליה גבי חטאת כתיב תשחט החטאת קדש קדשים הוא ובאשם כתיב זאת תורת האשם קדק"ד הוא ובתרווייהו כתיב בויקח קרח לכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי קדק"ד לך עכ"ל, והגיה בשטמ"ק לך הוא הס"ד ע"ש, ולע"ד בלתי מובן כל הדברים מתחילתן עד סופן, איך קרי ליה בש"ס קדשי קדשים יתירי, ואיך פירש"י דגז"ש מופנה משני צדדין כו', הלא כולהו איצטריכו להו לגופייהו, דבפ' צו דריש בתו"כ בין בחטאת בין באשם קדש קדשים לרבות זבחי שלמי צבור שלא תהא שחיטתן אלא בצפון, ובפ' קרח דריש בספרי קדש קדשים זה לוג שמן של מצורע, ואפשר דסוגיין נקטה כסוגיא דמנחות ע"ג ע"א דמרבינן לוג שמן של מצורע מכל קרבנם ע"ש.
כן בלתי מובן מאי דרש"י מסיק תיבת לך, ובשטמ"ק הוסיף עוד לאמר לך הוא הס"ד, הלא אם כוונת רש"י לסיים אגב גררא סוף הפסוק, הי"ל לסיים לך הוא ולבניך, ואם רש"י הביא רק תיבות קדשי קדשים דכתיבי בכל המקראות, מדוע הביא תיבת לך, דזו היא דרשה בפני עצמה במנחות שם, לך הוא ולבניך אפילו לקדש בו את האשה וצ"ע כעת.
תוד"ה אי. כי היכי דילפינן מיניה סמיכה כו', עמש"כ בחידושי לעיל י"א ע"א.
תוד"ה כאשר. א"נ ההיא דכל הבשר כתנא דבי ר' ישמעאל כו' אבל לתנא דבי רב כו' איצטריך כאשר יורם להך דרשה ע"כ, והנה בתו"כ ויקרא חובה פרק ד' תניא כאשר יורם משור זבח השלמים וכי מה מפורש בזבח השלמים שאין מפורש כאן אלא מה שלמים לשמן אף זה לשמו מה שלמים מביאין שלום לעולם אף זה מביא שלום לעולם ע"ש, ומשמע דרש"י עה"ת שם הבין, דסוגיא דהכא דמצריך לקרא דכאשר יורם שאין למדין למד מן הלמד בקדשים, פליג אדרשת התו"כ ע"ש, ולדברי התוס' דהכא נצטרך לאמר, דסוגיין וסוגיא דחולין ותנא דבי ר' ישמעאל ותנא דבי רב דאיצטריכו להא דחולין ודהכא, כולהו פליגי אדרשת התו"כ, ומעתה תקשה מנא להו בפר כהן משיח דין לשמו ושמביא שלום לעולם.
ונלע"ד דהנך כולהו תנאי ילפו שינוי קדש ושינוי בעלים בפר כהן משיח מקרא דזאת התורה כדלעיל ד"ד ע"ב, וס"ל נמי כדרשת התו"כ מקראי בנדבה שם פרק ט"ז, דכל הקרבנות מביאין שלום בעולם, וכיילו בהם חטאות ואשמות, וממילא גם פר כהן משיח בכלל, וע"ל מ"ד ע"ב תוד"ה וכי ובמש"כ בחידושי שם ולמנחות י"ד ולחולין קי"ז.
תוד"ה קדשי קדשים, תימה כיון דילפינן גז"ש מהדדי למה לן היקשות כו', ע' דורש לציון דרוש ד'.