אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף מט.

דף מח:

והרי מעשר דהוא נפדה ואילו לקוח בכסף מעשר אינו נפדה כו' התם לא אלימא קדושתיה למיתפס פדיוניה, ונלע"ד דלר' בון בר חייה בירושלמי פסחים פ"ב ה"ד לא ברירא כ"כ פשיטותא דהכא בבבלי, דהא מקושיא ופירוקא דהכא נולד ליה שם בעיא לענין מצה הלקוח בכסף מעשר שני ועבר ופדאו אם יצא בו, מי אמרינן כיון דבעיקר המע"ש יצא מכש"כ בלקוח שהוא הטפל, או דילמא שאני מע"ש דראוי לפדיון אם נטמא, משא"כ בלקוח בכסף מע"ש דיקבר אליבא דר' יהודא ולית ליה פדיון, הרי דהטפל חמור מן העיקר ולהכי אין יוצאין בו, אבל אפשר נמי דלאו משום חומריה הוא אלא משום דלא אלימא קדושתיה למיתפס פדיוניה וע"ש בק"ע ובגליון הש"ס.

שם ואב"א א"ק העולה העולה במקומה תהא, ולכאורה יל"ד קצת דבתו"כ ויקרא נדבה סוף פרק ז' תניא עולה אע"פ שלא הפשיט אע"פ שלא נתח או יכול אע"פ שלא שחט בצפון ת"ל הוא כו' ע"ש, הרי דאית לן לעיכובא קרא אחרינא, ואפשר משום דפתח בסוגיין שחיטה וקבלה לעכב מנלן, ומשו"ה י"ל דחד אתא לשחיטה וחד לקבלה, וע' ברש"י ד"ה דכתיב ומש"כ בחידושי שם.

שם ת"ל כחטאת האשם מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורין לגבי מזבח אף אשם מצורע כו'. ולדרשה זו היתה כוונת הברייתא בתו"כ מצורע ריש פרק ג', בהא דתנא מה חטאת דם מזבח מתירה אף אשם דם מזבח מתירו, והיינו דלא נימא דרק המתן בהונות מתירו, ובאמת דרשה זו בתו"כ שם היא מפני שיצא לדון בדבר החדש כדבסוגיין, ויתר הדרשות שם דכחטאת האשם, שהוא מן החולין וביום ובידו הימנית ובכלי חשיב אגב גררא, דכבר סמכינהו בתו"כ צו פרק ט' לכחטאת כאשם דכתיב התם ע"ש.

והנה התוס' לעיל ל"ג ריש ע"ב הקשו אהא דבסוגיין, אמאי לא קאמר מה חטאת טעונה סמיכה ומתן דמים ואימורים לגבי מזבח אף אשם כו', וקשה הרי בסוגיין איירי לענין שנה עליו הכתוב לעכב, ובמצורע מפני שיש מתן בהונות היה מקום לאמר דלא לעכבי, משו"ה יצא לידון בדבר החדש דגם הכא מעכבי מתן דמים ואימורין לגבי מזבח, משא"כ סמיכה דלא מעכבי בכל הקרבנות, דמשום זה האריכו התוס' בגיטין כ"ח ע"ב ובכ"מ, ומכש"כ למ"ד לעיל ל"ג שם דסמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא, וע"ל ע"ו ע"ב תוד"ה וסמיכה ושם ע"ה ע"א בתוד"ה הא ובנדה ד"ע ע"ב תוד"ה וסמיכה ובש"ק לירושלמי נזיר פ"ח ה"ב.

רש"י ד"ה והרי, כדילפינן מלא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה שנאמר וישא משאות ע"כ, דברי רש"י ז"ל הוא לשון הש"ס בב"מ שם ובכה"מ אכן עצם הדרשה בלתי מובנת לע"ד, דאדדרשו שאת מן משאות, ידרשו שאת מן שאת דהוא משא, וכדכתיב שם בסמוך בפ' מקץ כאשר יוכלון שאת, ומתרגמינן כמה די יכלין למטען, ובפ' ויגש וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו, לשאת את הארון. וכהנה רבות, ואבוהון דכולהו בירמיה י"ז ולבלתי שאת משא, וביותר דהאי קרא גופיה כי לא תוכל שאתו נדרש בספרי פ' ראה על נשיאת משא כבדה וע"ש בהתוה"מ סי' ק"ז, וע' ירושלמי חגיגה פ"א ה"ג.

רש"י דיה דכתיב במקום כו' העולה. חזר ושנה לימד מקום שקבעתו לעולה לעולם הוא מקומה עכ"ל, והנה בשטמ"ק מחק מדברי רש"י תיבת כו', ולכאורה כיון דאקרא קאי הי"ל לשבש מתיבת כו' על תיבת וגו', ומדוע מחקו לגמרי, ובע"כ דגם לתיבת וגו' אין מקום בזה, ונלע"ד להניח בזה גם כוונה אחרת, דהנה לפ"מ דבש"ס אמרו העולה במקומה תהא, ועל זה בא רש"י להוסיף על הש"ס דכתיב במקום העולה, הרי היתה כוונתו בזה להורות דמקור ההוכחה בש"ס הוא, משום דבאותו פסוק דכתיב העולה שם כתיב נמי במקום, ומזה דרשינן העולה במקומה תהא, והנה בששה מקומות נזכרו בתורה שתי תיבות אלו בפסוק אחד, ובחמשה מהם מופלגות שתי התיבות זו מזו, כמו בויקרא ד' כ"ד במקום אשר ישחט את העולה, וכן שם בפסוק ל"ג, ובפ' צו ו' י"ח במקום אשר תשחט העולה, וכמ"כ שם ז' ב', ובפ' מצורע י"ד י"ג, בכולם נפסקות שתי התיבות זו מזו, והשתא אם נגרוס במקום כו' או וגו' העולה, אז הוה משמע על אחד מהמקראות ששתי התיבות הן מופלגות זמ"ז, ואינו ידוע ג"כ איזו היא, להכי מחק השטמ"ק תיבת כו', להורות דרש"י קאי על הסמוכות זל"ז, וזהו רק במקום אחד ויקרא ד' כ"ט ושחט את החטאת במקום העולה, ושוב אין מקום לטעות על מקום אחר, ועפ"ז תהיה נמי מדוייקת ביותר דרשת התו"כ שם על תיבת ולקח, הסמוכה לתיבות במקום העולה, דקאי על הקבלה שהיא נמי תהיה בצפון ע"ש.

תוד"ה והרי. ובספרי פ' עשר תעשר מפרש טעמא דר' יהודא משום דכתיב הכסף כסף ראשון ולא כסף שני כו' ע"כ, וכ"ה ג"כ בירושלמי מע"ש פ"ג ה"ו, והתוס' בב"מ נ"ג ע"ב כתבו דהאי קרא אסמכתא בעלמא הוא א"נ טרח וכתב לה קרא.

בא"ד תאמרו בלקוח בכסף מעשר שאינו נפדה טהור בריחוק מקום כו', ע' ב"מ נ"ה ע"ב תוד"ה ויחזור ובר"ש דמאי פ"א מ"ב ומע"ש פ"ג מ"י.

תוד"ה לפי. מה שחטאת מצורע טעונה נסכים ושאר חטאות אין טעונין לא חשיב דבר חדש כו', ע' ירושלמי פסחים פ"ה ה"ב ובש"ק ומה"פ וציון ירושלים שם.

בא"ד וכן אוב וידעוני שיש כרת משא"כ בשאר מכשפים מדלא תני בל"ו כריתות כו', ע' מל"מ ר"ה שגגות ובמש"כ בחידושי ריש כריתות.

בא"ד לא קרוי דבר חדש אלא כשסותר כללו כו', ע' תו"כ ויקרא נדבה פרק י"ט ובהתוה"מ שם סי' קפ"ד.

בסה"ד ועוד דא"כ היה יוצא לידון בדבר החדש כיוצא בו ללמד על הכלל כולו, ע' בת' מהרשד"ם חא"ח סי' ל"ג.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה