אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כח:
אם אינו ענין לחוץ לזמנו תנהו לענין חוץ למקומו. ע' בתו"כ צו רפי"ג ובפי' הראב"ד ושם בהתוה"מ סי' קכ"ב ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ ויקרא נדבה פרק ד'.
שם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח כו'. ע"ל ל"א ע"א תוד"ה דכתיב ומנחות י"ז ע"ב תוד"ה דלא ובמש"כ בחידושי לבכורות י"ב ע"ב ולחולין פ"א ע"א.
שם ירצה כהרצאת כשר כן הרצאת פסול כו', ע' בפ' הראב"ד לתו"כ צו סוף פרשה ח'.
רש"י ד"ה במקד"ש. מ' מחשבה ק' קצת ד' דם כו', ע' תוספתא פ"ה.
רש"י ד"ה מבשר זבח שלמיו הקיש זבח לשלמים כו', ע"ל מ"ד ע"א תוד"ה אלא.
רש"י ד"ה מה הרצאת כשר, אף פיגול אינו קבוע עד שיזרק הדם שהיא סוף כל מתיריו. מש"כ רש"י קביעות הפיגול בזריקת הדם, הוא רק לחייבו עליו כרת, כדביאר דבריו במנחות ט"ז ע"ב ובמעילה ד"ג ע"ב ד"ה א"ר גידל, וכ"כ שם התוס' בד"ה קומץ ומסקו וז"ל אבל שם פיגול חל משעת שחיטה כמו לענין להביא לידי מעילה.
רש"י ד"ה אותו. שהכהן המקריבו לא יחשב עוד בכהונה ויפסל מלכהן כו' ע"כ, וכן פי' הר"ש משאנ"ץ לתו"כ צו פרשה ח', וע"ש בפי' הראב"ד ובהתוה"מ.
תוד"ה מסתברא. ופי' זה תימה גדול דמה סברא היא זו כו', ע' בק"א לתו"כ צו פרק י"ג מ"ב.
תוד"ה ואיפוך. ודוחק לאמר דסבר המקשה אין מוקדם ומאוחר בתורה, נ"ב כדאמרינן בפסחים ד"ו ע"ב.
תוד"ה מה שלמים מפגלין ומתפגלין תימה מהיקישא דזאת התורה נפקא לן כו'. ע"ל מ"ד ע"א תוד"ה נאכל ובדף צ"ד ע"א ובמנחות פ"ג ע"א תוד"ה מה שלמים.