אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף כח.

דף כז:

סברוה עור אליה כאליה דמי. אע"ג דכו"ע ס"ל דעור אליה הוי כבשר כמש"כ התוס' בד"ה תנינא, מ"מ קאמר סברוה, כמש"כ התוס' והר"ן ריש ב"ב ובנדרים י"א

שם עור אליה כאליה דמי. והנה במשנה ותוספתא ובכל הסוגיא וברמב"ם פי"ד ה"ז מפסוה"מ בכולם הגרסא עור האליה, אולם הכ"מ שם משבש לשון הרמב"ם וגריס בדבריו עור שתחת האליה. ובודאי הוא משום הגרסא במשנה חולין קכ"ב ע"א כמש"כ שם על הגליון, והתוי"ט הרגיש בלשון הרמב"ם והכ"מ ע"ש, ומה מאד קשה לשבש לשון של דייקן גדול כהרמב"ם ז"ל, ומכש"כ לפ"מ דבפ"א ה"ט מאה"ט העתיק לשון המשנה דחולין עור שתחת האליה, ובפסוה"מ העתיק לשון משנתינו עור האליה, סתמא כפירושו בדעתו, דגרסאות שתי המשניות צדקו יחדיו כל אחת במקומה, כן אם כדעת הכ"מ שמשבש בלשון הרמב"ם, הרי לא רק עליו תלונתו בגרסתו, כי אם על כל ספרי תנאים ואמוראים בסוגיין כנ"ל.

אמנם מדוע תשתנה גרסת משנתינו מגרסת משנה דחולין, ומאיזה מקום לקח הרמב"ם ההכרעה הנכונה שאין שום שיבוש במשנתנו, ואפשר דגם הכא צ"ל עור שתחת האליה כמו בחולין וכמש"כ הכ"מ.

לכן נלע"ד דהרמב"ם דייק וגמיר הכי, מקושית הש"ס ותירוצם בסוגיין, דפריך מאי קמ"ל עור אליה כאליה דמי תנינא ואלו שעורותיהן כבשרן עור שתחת האליה ורב חסדא איצטריך סד"א ה"מ לענין טומאה דרכיך מצטרף אבל הכא אימא למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין ולא עבידי מלכים דאכלי הכי אימא לא קמ"ל, דלכאורה כל הדברים מרפסן איגרי, דמעיקרא מאי פריך מאי קמ"ל כו' הלא טובא קמ"ל, דהתם לא קאמר רק עור שתחת האליה, דעלה פירש"י בחולין שם וז"ל עור הזנב מתחת מקום שאין שער מפני שהוא רך ע"ש, משא"כ הכא דקתני עור האליה, דבסתמא הוא אפילו העור שלמעלה דהוא קשה, כן בתירוצם אחרי שבאו לחלק דלענין טומאה נחשב לאוכל משום דרכיך, א"כ מדוע לא יהיה באמת גם מאכל מלכים, ואם גבי טומאה הוא הרך והכא הוא הקשה, הלא החילוק מבואר מעצמו, ול"ל כלל טעמא דלמשחה, והאחרון הכביד בהא דמסיק קמ"ל, הלא רב חסדא גופיה קאמר בחולין קל"ב ע"ב, מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי ואין נאכלות אלא בחרדל מ"ט א"ק למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין ע"ש, וכיון דס"ל לדינא קרא דלמשחה, א"כ איך קאמר הכא קמ"ל דלא אמרינן הכי, אימא למשחה דוקא גם הכא, ולאפוקי עור האליה משום דלא עבידי מלכים דאכלי הכי, ובע"כ דהרמב"ם הבין דקושית הש"ס היא, כיון דבעור האליה סתם נכלל גם עור שתחת האליה, וכבר שנינו דגבי טומאה נחשב לאוכל, בודאי דגם גבי קדשים לאוכל יחשב, ומאי קמ"ל במשנתינו, והשתא שפיר משני דזהו כל חידושא דרב חסדא הכא, דסד"א ה"מ לענין טומאה דרכיך, פי' דהתם הוא עור שתחת האליה דרכיך להכי מצטרף לאוכל, אבל הכא תנן עור האליה סתם, דהוא אפילו במקום הקשה, ואית לן קרא דלמשחה דהקפידה תורה על קדשים שיהיו נאכלין בגדולה, ולא עבידי מלכים דאכלי הכי, אימא דהכא לא יהיה נחשב לאוכל, קמ"ל כיון דמקור ושורש פסול ופיגול דקדשים הוא בשביל המחשבה, ואחרי דחשיב לאכול עור האליה, אחשביה לכוליה במחשבתו, וזהו מש"כ הרמב"ם בפיה"מ דמשנתנו, וז"ל ולפיכך אמר מעור האליה לפי שדעתו על עור האליה שאינו כאליה לזה הענין וכשחשב לאכלו כאילו חשב לאכול דבר שדרכו לאכול עכ"ל, הרי בהדיא בדעתו דעור האליה דקתני הכא, הוא דבר שאין דרכו לאכול מפני הצד הקשה שבו, ונחשב לאוכל רק מפני מחשבתו, ול"ד לטומאה דהתם הוא עור שתחת האליה דהוא גופיה רך כנלע"ד.

שם למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין, בספרי קרח איכא פלוגתא בדרשה דלמשחה ע"ש, וע' בכורות כ"ז ע"א תוד"ה ואתי ובמש"כ בחידושי שם ולחולין קל"ו ע"ב ולקמן ל"ה ע"א.

שם השוחט את העולה להקטיר כזית מעור שתחת האליה, בתוספתא פ"ב הגרסא השוחט את הזבח לאכול כזית מעור האליה כו', וע' מש"כ בחידושי לעיל בסמוך.

שם מנה"מ אמר שמואל תרי קראי כתיבי מאי היא אמר רבה כו', ע' ביאור הענין בהתוה"מ פ' צו סי' קכ"ב.

רש"י ד"ה לאכול דבר שאין דרכו לאכול כגון אימורים או חוץ לזמנו או חוץ למקומו ע"כ. פי' דבר שאין דרכו לאכול הוא כגון אימורים, ומחשבתו בשחיטתו היתה, לאכלם או חוץ לזמנו או חוץ למקומו.

תוד"ה אמר. וסבר לה כההוא תנא כו' דלר"א הוי בכרת, ע' מנחות י"ח ע"א תוד"ה אלא.

בא"ד אין לחוש אי אגב אורחיה אשמעינן דעור כבשר אע"ג דתנינא כו', ויל"ד לפי הנחת התוס' מאי פריך בגמרא על רב חסדא מאי קמ"ל עור אליה כאליה דמי תנינא ואלו שעורותיהן כבשרן כו', הלא י"ל מילתא אגב אורחיה קמ"ל, ומצאתי בצ"ק שהרגיש בזה, אבל תירוצו אינו עולה יפה לפ"מ שהביאו התוס' במנחות צ"ג ע"א ע"ש.

תוד"ה תנינא. הקשה ה"ר יעקב מאורלייניש טובא קמ"ל דבפ' העור והרוטב אמרינן אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותה כו', ע' חולין נ"ה ע"ב תוד"ה בלשון ובביאור הגר"א לאה"ע סי' פ"ג סק"ג ולחו"מ סי' רי"ד סקמ"ב.

תוד"ה בשלמא. תימה דבתוספתא קתני זבח כו', יל"ד קצת ע"ד התוס' בחולין נ"ו ריש ע"א שהביאו להאי איבעית אימא תני זבח דבסוגיין, ולא הביאו להא דתוספתא, וע' בחידושי הרמב"ן שם נ"ה ע"ב.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה