אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כז:
זאת היא העולה כו'. פסוק בלשון זה ממש ליתא, רק זאת תורת העולה היא העולה ר"פ צו, אולם תיבות תורת העולה, נדרשו לדרשות אחרות, כמש"כ התוס' בנדה ר"פ יוצא דופן ולקמן פ"ד ע"א, ועמש"כ בחידושי שם, ומשלש תיבות אלו דריש ר' יהודא הני תלתא מיעוטי.
שם זאת היא העולה הרי אלו שלשה מיעוטין פרט לנשחטה בלילה כו'. כה"ג בשבת צ"ג ע"א תלתא מיעוטי כתיבי נפש תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא חד למעוטי כו', ולכאורה יל"ד איך אתו כולהו למעוטי, אדרבא נימא אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, וע' תוי"ט ערלה פ"א מ"ב ובתורת חיים לב"ק ספ"ד, די"ל כמו שהביא רש"י בהוריות ד"ג ע"א בשם הירושלמי והל"ב מדות, דרק בתרי מיעוטי אמרינן אין מיעוט אח"מ אלא לרבות אבל היכא דאיכא ג' מיעוטין בזה אחר זה בחד קרא כולהו אתו למעט ע"ש, ובזה ניחא נמי במנחות ד"ט ע"ב דפריך הש"ס ואימא אין מא"מ אלא לרבות ומשני שמאלית אחרינא כתיב, ולפי הנ"ל ה"פ כיון דאיכא שלשה לא אמרינן אמא"מ אלא לרבות, וע' בתוס' הוריות שם וברש"י סנהדרין ט"ו ע"א ד"ה ואימא וברמב"ן לנדה ד"מ ע"א ובריטב"א שם ובת' פמ"א ח"ב סי' ל"ז ובמה"פ לירושלמי ריש הוריות.
שם מרבה אני את אלו שהיה פסולן בקדש ומוציא אני את אלו שלא היה פסולן בקדש, ר"ל דהא עצם מחלוקת ר"י ור"ש בסוגיין, וכן כל התנאים שנחלקו לקמן פ' המזבח מקדש באלו דאם עלו לא ירדו, כולם סובבים על האי קרא דכל הנוגע במזבח יקדש, כדפתח ר' יוסי הגלילי בברייתא דתו"כ ולקמן פ"ג ע"ב, וע' ברש"י תצוה כ"ט ל"ז, וזה ג"כ אין סברא לאמר דקאי על נגיעת חולין במזבח או סתם פסולין להקרבה, דודאי דלהכי לא אתי קרא כדכתב בהתוה"מ פ' צו סי' ב', וכיון דקרא אתא לאותן שהיו בקדש, סברא נמי יותר לאמר דאף באלו דאם עלו ירדו, יהיו ג"כ מאותן שהיו פסולן בקדש, ועמש"כ בחידושי לקמן ר"פ המזבח מקדש.
שם קתני מיהא כו' ולמעלה שנתנן למטה ולא פליג ר' יהודא, ע"ל פ"ד בתוס', ובמעילה ד"ב ע"ב תוד"ה ורבה ובנדה ד"מ ע"ב תוד"ה והניתנין ובלח"מ פ"ג ה"ז מפסוה"מ.
במשנה להקטיר אימוריו בחוץ או מקצת אימוריו בחוץ לאכול בשרו בחוץ או כזית מבשרו בחוץ, ויל"ד הלא אכילת מזבח שוה לאכילת אדם לשיעור כזית כדתנן לקמן כ"ט ע"ב, וכ"כ הרמב"ם פי"ד ה"י מפסוה"מ אין אכילה פחותה מכזית ולא הקטרה פחותה מכזית, ולפ"ז גם במקצת אימוריו דקתני תנא, כוונתו נמי דבהאי מקצת הוי כזית, ומ"ש דבאכילה נקט כזית ובהקטרה מקצת, ובתוספתא פ"ב נקט בשניהם כזית, לולא אם נשבש לשון המשנה ולמגרס כזית במקום מקצת וצ"ע כעת.
רש"י ד"ה זאת. ה"א דהעולה הוי מיעוטא כלומר העולה המיוחדת ולא כולן ע"כ, וכה"ג דרשינן בתו"כ ויקרא נדבה פרק ד' העולה פרט לעולת העוף, דאינו טעון סמיכה, וע"ש בר"ש משאנ"ץ, ודתניא בתו"כ שם פרק ה' דעולת נכרים טעונה הפשט מדכתיב העולה, התם עצם הריבוי בא מתיבת עולה, כל שהיא עולה, וה"א דהעולה למעוטי אתא כדאמרינן הכא, וע"ל פ"ד ע"א ברש"י ותוס' דיה זאת ובמש"כ בחידושי שם.
רש"י ד"ה והלן שלן בשרה חוץ למזבח ע"כ, ע' נדה ד"מ ע"ב רש"י ותוס' ד"ה והלן וברמב"ם פ"ג ה"ז מפסוה"מ.
רש"י ד"ה קטרת זרה קטרת נדבה שלא התיר הכתוב אלא קטרת של צבור שחרית וערבית ע"כ. אין כוונת רש"י במש"כ קטרת נדבה דנדבת יחיד, שלא התיר הכתוב אלא קטרת של צבור, דהא נדבת צבור דקטרת זרה נמי פסול כמו של יחיד. דמדכתיב לא תעלו משמע לרבים קאמר, כדילפינן במנחות ד"נ ע"ב כדפירש"י שם, ובע"כ במש"כ קטרת נדבה כוונתו בין נדבת יחיד בין נדבת צבור, וזהו דמסיק שלא התיר הכתוב אלא קטרת של צבור שחרית וערבית, ור"ל אבל שאר קטרת נדבה בזולת קטרת של צבור דשחרית וערבית הקבועים, פסולים של צבור כמו של יחיד, ושניהם נקראים קטרת זרה, ואפילו אם היחיד או הרבים מסרו את הקטרת לצבור, כדכתבו התוס' במנחות ד"נ בד"ה יכול והכ"מ בפ"ב הי"א מכלי המקדש, אפ"ה אסור לצבור להעלותן על מזבח הפנימי רק בשחרית וערבית בשיעורן הקבוע, וע' בתוס' מעילה ס"פ ולד חטאת ד"ה מותר ובשבועות ד"י ע"ב ד"ה מותר ובמש"כ בחידושי לכריתות ד"ו ע"א.
תוד"ה האי רצפה והאי כלי שרת. ועדיף משאר כלי שרת דלא מקדשי פסולין ליקרב ומזבח פנימי מקדש כצ"ל, וחילוק זה מבואר גם ברמב"ם פ"ג הי"ח מפסוה"מ, וע"ש במל"מ ובת' בית דוד סי' ט'.