אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף כו.

דף כה:

שחט ואח"כ חתך פסולה, ופירש"י שמשנשחטה נפסל דם הרגלים ביוצא כו' ע"כ. וקשה מ"ש יוצא זה מיוצא דאבר של עובר נקבה דנאסר האבר וחלב שלה אסור לשתותו משום שבא גם מאבר אחד האסור, כמבואר ביו"ד סי' י"ד ס"ה, ואפ"ה כתבו שם הב"ח והש"ך דאם יש ששים בבהמה בבשר וגידין ועצמות נגד אותו האבר אז כל החלב מותר ע"ש, ובסוגיין דא"צ ששים רק בטול ברוב כדכתבו התוס' הכא, א"כ אמאי לא יהיה באמת בטל ברובא, הלא כל מילי מדאורייתא בטלי ברובא כמש"כ התוס' לקמן ע"ג בד"ה אלא.

והנה התוס' כתבו דגזרינן גזירה במקדש, משמע מדבריהם דזהו הנתינת טעם אהא דלא שייך כאן דין בטול ברוב, אולם לפמש"כ במרדכי סוף חולין דכל שתחילת ביאתו לעולם בתערובות לא בטיל, וע' מנחות ד"ו ע"א תוד"ה דומיא, לפ"ז בלא"ה ניחא הא דלא בטיל דם אבר היוצא מהעזרה בכלל דם האברים, אולם התוס' אפשר דלא ס"ל הכי, לפמש"כ במרובה ס"ט ע"א בסוגיין דצנועין וז"ל וא"ת כי קאמר כל המתלקט הא לא היה מועיל למה שגדל אח"כ וכתבו דשמא היה בטל ברוב ע"ש, הרי דהם כמסתפקים בדבר הבא לעולם בתערובות אם הוא בטל ברוב, ולכן נקטו ליותר פשיטות דהכא הוא משום גזירה, אבל אה"נ דמדאורייתא היה בטל.

שם והא א"ר זירא הצורם אזן הפר כו', ע"ל כ"ה ע"ב ומש"כ בחידושי שם.

שם שמעת מינה דם המובלע באברים דם הוא כו', ע' חידושי הרשב"א לחולין דף צ"ג.

שם פרכסה ויצתה לחוץ וחזרה פסולה כו', ע' ברמב"ם וכ"מ פ"א הי"ג מפסוה"מ ושם הלכה ל"א ל"ב ל"ג ובמפרשים שם ובלח"מ פ"ז ה"ג ממעה"ק.

שם בעא מיניה אבוה דשמואל משמואל כו', ע' בה"ג סוף ה' גיטין ובתוס' ורא"ש לקידושין ע"ג ובס' האשכול ה' מקואות סי' נ"ט.

שם נתלה ושחט מהו כו', ולכאורה מ"ש מהא דתניא לעיל בסמוך עמד בדרום והושיט ידו לצפון ושחט קדק"ד או עמד בחוץ והכניס ידו לפנים ושחט קדק"ל שחיטתו כשרה ע"ש, דמה לי אם השוחט עמד חוץ למקום שחיטה או נתלה באויר, ולאמר ברייתא לא שמיע ליה הוא דוחק, וי"ל עפ"מ דאביו פשיט ליה בתלה ושחט דשחיטה על ירך וסבר דה"ה לנתלה כדפירש"י, ואחרי דהתורה הקפידה שיהיה על ירך, א"כ יש שפיר מקום להסתפק על אויר העזרה אם הוא כעזרה, כמו דמספקא לקמן פ"ז ע"ב על אויר מזבח וכבש אם הוא כמזבח וכבש, וע"ל כ"ה ע"ב תוד"ה זאת ובמש"כ בחידושי שם, ולהכי פשט לו אביו דהכא גלי רחמנא דשחיטה על ירך ולא שוחט על ירך, וע' ת' רדב"ז ח"ב סי' תרצ"א.

שם נתלה וקבל מהו כו', ע"ל י"ד ע"ב תוד"ה הג"ה.

שם דאויר פנים כפנים דמי כו', ע' שבועות י"ז ע"ב רש"י ד"ה אין אוכלים.

שם בעא מיניה ר' ירמיה מר"ז הוא בפנים וציציתו בחוץ מהו כו', והנה כמו דהכא בעי ר' ירמיה מר"ז על מילתא דלא שכיחא כ"כ בצמצום המקום, כמ"כ בעי הוא גופיה מיניה לעיל ספ"ק בצמצום הזמן, היה מזה ונקטעה ידו של מזה עד שלא הגיע דם לאויר המזבח כו', ולפ"מ דמבואר בסוגיין ולעיל ספ"ק דר"ז השיב לו מקראי, הרי דבדעת תורה היו מונחים גם ספיקות כאלו הרחוקים מן המציאות יחד עם ההכרעה לכ"א מהספיקות לדינא, ומזה מוכח דיש לנו לדון גם על מציאות הרחוקות מאד, אם רק יצוייר דבזמן מן הזמנים אפשר לעולם שיזדמן, והא דאפקוה לר' ירמיה מבי מדרשא על שאלתו דרגלו אחת בתוך חמשים אמה ורגלו אחת חוץ מחמשים אמה, הוא משום דנגע בשיעורא דרבנן דכל המדדה אינו מדדה כלל יותר משיעור זה, כדעת ר"ת בתוס' ב"ב כ"ג ע"ב ע"ש.

והא ראיה דבדין זה גופיה דרגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום פליגי ס"פ מי שהוציאוהו גבי תחומין אם יכנוס או לא, ותרווייהו דרשי מקרא דאם תשיב משבת רגלך, אי כדכתיב, או כדקרינן רגליך ע"ש, הרי דלכל חד עכ"פ רמז הנביא ישעיה לאותה מציאות הרחוקה דרגלו אחת כו', כיון דנוגע לדינא דתחומין, הלא דאין מקום לאמר דחטא של ר' ירמיה היתה בשאלתו משום דלא שכיחא, אמנם לר"ת דנגע בשיעורא דרבנן, חטא זה לא על עצמו יצא רק על הכלל כולו, דבזה ירופף כל שיעורי חכמים כדאמרינן במנחות ק"ג ע"ב גבי ששים נבללין בכלי אחד ששים ואחד אין נבללין, דכל מדת חכמים כן הוא ע"ש, ולכן מצאו חכמי דורו שמגיעו עונש ובזיון כזה.

ומכ"ש לפ"מ דמצינו בהדיא בדברי ר' ירמיה שהיה מזלזל בשיעורא דרבנן, כדאמר איהו לר"ז בר"ה י"ג ע"א, וקים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש, ומה מדויק בזה דברי ר"ז שהשיבו, לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר מהלכתא כל מדות חכמים כן הוא בארבעים סאה הוא טובל כו', וכן א"ל ר"ז לר' ירמיה בסוטה ט"ז ע"ב לא תפיק נפשך כו' בצפור דרור שיערו רבנן ע"ש, ותשובת לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר מהלכתא, יתכן רק היכא שהיה לחכמי דורו שיעור מוקדם ומוחלט מרבנן קשישאי, משא"כ בסוגיין ולעיל ספ"ק, דשאלת ר"י היתה בסתם מציאות דבר המצומצם במקום או בזמן, בזה לא הוכיחו ר"ז רק השיב לו בניחותא מקראי כנ"ל.

אולם אף שחכמי הדור מצאו לנכון לענשו, ע"פ ספיקותיו העלולים לקעקע בזה עמודי מדות חכמים ושיעורי דרבנן, בכ"ז לפי ערך גדולת תורתו רצו ג"כ לקרבו בזרוע, ולהכי שלחו לשאול ממנו במה שנסתפקו הם, ולראות דרכי תשובתו, וכאשר השיבם אני איני כדאי שאתם שלחתם לי אלא כך דעת תלמידכם נוטה, מזה הבינו שנטה מדרכו, וקבל מרות חכמי דורו ומכש"כ דורות שלפניהם, ועל דא עיילוה ליה לר' ירמיה בבי מדרשא כדאמרינן בב"ב קס"ה ע"ב.

שם בבואם אל אהל מועד עד שיבא כולו לאהל מועד. וכ"ה גרסת רש"י בד"ה הכניס השני, ומשמע דנדרש מהאי קרא דכתיב גבי בגדי כהונה בפ' תצוה כ"ח מ"ג, דבבואם אל אה"מ דכתיב גבי כיור בפ' תשא ל' כ' ובפ' פקודי מ' ל"ב, מבע"ל למדרש על חיוב פרטיות הזמן שהוא צריך לקדש ידיו ורגליו מן הכיור כדאמרינן לעיל י"ט ע"ב.

אמנם בהא דהרמב"ם פ"א הי"ב מפסוה"מ הביא בזה קרא בבואכם אל אה"מ, הוא ודאי ט"ס, דהאי קרא בפ' שמיני כתיב בשתויי יין, ומבע"ל למדרש דמישתא ומעייל ג"כ אסור כדאמרינן בב"מ ד"צ ע"ב, וע' בהתוה"מ פ' מצורע סי' ק"ט.

רש"י ד"ה הושיט לקמן ילפינן לה אותו בצפון ואין השוחט בצפון, נ"ב הוא לקמן מ"ח ע"ב, וע"ש תוד"ה הג"ה ובמש"כ בחידושי שם.

רש"י ד"ה הכניס ראשו ורובו בצפון וקיבל כאילו נכנס כולו כדקיי"ל בכה"ת רובו ככולו ע"כ, ולקמן גבי קדשים קלים דאמרינן הכניס ראשו ורובו כאילו לא נכנס, פירש"י עפ"מ דמסקינן בסוגיין לאו אמרת והביאום לה' עד שתבא כולה לפנים ה"ג בבואם אל אה"מ עד שיבא כולו לאה"מ, ומסיק שם בשטמ"ק וז"ל אבל גבי הכנסת צפון לא בעינן כולו שהרי הוא עומד בעזרה ע"כ, המורם מכל הדברים דכל היכא דכתיב בקרא לשון ביאה, והוא בא מן החוץ לפנים, אז לא סגי בראשו ורובו כמו בכה"ת דרובו ככולו, רק כולו דוקא, ולפ"ז קשה הלא בנגעי בתים כתיב בפ' מצורע י"ד מ"ו והבא אל הבית יטמא, ושם הרי הוא בא מבחוץ, ואפ"ה תנן בנגעים פי"ג מ"ח ובתו"כ והבא אל הבית כשיכנס ראשו ורובו ע"ש.

רש"י דיה פרכסה. והאי וחזרה לאו דוקא אלא איידי דבעי למיתני סיפא גבי פנים וחוץ וחזרה לאשמעינן רבותא דאע"ג דחזרה פסולה תנא רישא נמי וחזרה ע"כ, ויל"ד מנא ליה לרש"י להקל לדינא מטעם הך דיוקא, הרי לפנינו בתוספתא פ"ו הגרסא והחזירה, כמו ברישא כן בסיפא, ולפי גרסא זו היה מקום לאמר דתרווייהו בדוקא תנינהו ולא מייתרי, דברישא תנא החזירה למימרא דלא מיבעיא אם חזרה מעצמה ודאי דכשרה, אלא אפילו לו החזירה נמי כשרה, ובסיפא אשמעינן דדוקא אם החזירה אז פסולה, אבל אם חזרה מעצמה כשרה, אולם אם לא חזרה אפשר דגם ברישא פסולה, וע"ל צ"ב ע"ב וברש"י ד"ה יצתה לדרום.

ומזה נצמח לנו דין חדש לדעת רש"י, דס"ל דבזה אין נ"מ בין אם הוא החזירה או שחזרה מעצמה, ואפשר נמי דהכרעתו היא בזה גופה, דגרסת והחזירה היא ט"ס, והגרסא העיקרית היא כמו שהיא לפנינו בגמרא, וע' רמב"ם פ"א הי"א מפסוה"מ ובכ"מ שם.

רש"י ד"ה היא בפנים כו' מהו לשוחטה לכתחילה, ע' בשטמ"ק ובתוד"ה חתך.

תוד"ה שחט ואח"כ חתך פסולה, דדם פסול אינו בטל ברוב כדמוכח פ' התערובות ע"ט ע"ב דגזרינן גזירה במקדש ע"כ, פי' כמו דגזרינן התם בנתערב דם כשר בדם פסול או בדם התמצית, אע"פ שאין בפסול ולא בתמצית כדי לבטל את הכשר, משום גזירה דילמא אתי לאכשורי נמי היכא דיש בדם הפסול או בדם התמצית כדי לבטל את הכשר, ה"נ אע"ג דרק רגליה בחוץ, ויש בדם דכל הגוף כדי לבטל דם הרגלים, מ"מ פסול, משום דאי שרית הכי, אתי נמי לאכשורי היכא דכל גופה בחוץ ורק צוארה בפנים, ומצאו מקום לגזירה זו כשיש רוב שוחטין בעזרה, דלא ליתו לשחוט כשחלק מגוף הנשחט הוא בחוץ, משום דעכ"פ לכתחילה מצותה שתהא כולה לפנים, מקרא והביאום לה' כדמסקינן בסוגיין, וע' מל"מ פ"א הי"ד מה' מטמאי משכב ומושב, ומה שהאריכו בדבריו השעה"מ פ"י מה' מקואות סוף כלל ו' ובפלתי סי' י"ד סק"ה ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' נ"ד נ"ה ובגינת ורדים להפמ"ג כלל מ"ז ובבאר יצחק חי"ד סי' ל"א ענף ג' ובעין יצחק חא"ח סי' כ"ב וסי' כ"ו ובמש"כ בחידושי לעיל בסמוך.

תוד"ה חתך. היינו לכתחילה, ע' רש"י ד"ה היא בפנים ובשטמ"ק שם ובלח"מ פ"א הי"ד מפסוה"מ.

תוד"ה ש"מ. דם קודם שנפרש מן האבר דפשיטא דשרי באכילה כו'. ע' פסחים ע"ד ע"א תוד"ה האי ובחולין י"ד ע"א תוד"ה ונסבין ובדף קי"א ע"א תוד"ה וחתוכיה ובמש"כ בחידושי שם ובדף ל"ג ע"א וקי"ב ע"א וקכ"א ע"ב.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה