אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף כג.

דף כב:

לפי אכלו למצוה כו', ע' פסחים ס"א תוד"ה לאוכליו.

שם שחטו שלא למנוייו יכול יהא כעובר על המצוה וכשר ת"ל תכוסו הכתוב שנה עליו לעכב. וכה"ג אמרינן בתמורה ד"ה ע"ב גבי מקדיש בע"מ לגבי מזבח, דאי לא הוה כתב ולנדר לא ירצה הוה אמינא כעובר על המצוה וכשר ע"ש, וגם התם נראה האי ולנדר לא ירצה כעין שנה עליו הכתוב לעכב.

ונלע"ד להמתיק שני העניינים עפמש"כ התוס' ביומא ל"ט ע"ב ובמנחות י"ח ע"ב, דגם שנה הכתוב לעכב לא מהני היכא דלא כתב רחמנא בלשון ציווי, וראייתם מבלילה דתנן במנחות שם אם לא בלל כשר, אע"ג דתני ביה קרא תריסר זימני, ובע"כ משום דלא כתיב בלשון ציווי ובללת ע"ש.

אמנם בהכרח לשון ציווי לחוד לא מהני לעכב היכא דבעי שנה הכתוב, דאל"ה לכתוב רחמנא בלשון ציווי ולא מבעי תו קרא אחרינא לעכב, ועפ"ז שתי הסוגיות מובנות, דהתם אע"ג דכתיב לא תקריבו דהוא בלשון ציווי, מ"מ אי לא שנה הכתוב לעכב, היה מקום לאמר דאם הקריב כשר, להכי איצטריך ולנדר לא ירצה, ובסוגיין אע"ג דכתיב במכסת נפשות ללמד שאין הפסח נשחט אלא למנוייו, מ"מ היה מקום לאמר דאם שחטו שלא למנוייו, הוא רק כעובר על המצוה וכשר, להכי שנה הכתוב לעכב, ודוקא בלשון תכוסו שהוא ציווי, וע' ח"ס חא"ח סי' קכ"ד.

שם מאי לאו למעוטי טומאת התהום דשרץ, ע' פסחים ד"פ ע"ב תוד"ה לאו.

שם לא למעוטי טומאת התהום דזיבה. ע' ברמב"ם וראב"ד פ"ו הי"ח מה' נזירות ובמפרשים שם.

רש"י ד"ה מפני. קס"ד האי טומאת הגוף בבעלים קאמר כו', ע' פסחים ד"פ ע"ב רש"י ד"ה נטמאו בעליו וברמב"ם פ"ד ה"ו מביאת מקדש.

רש"י ד"ה כגון שנטמא, ותנן נזיר ועושה פסח וה"ה לכל קרבנות יחיד כו', ע' ברמב"ם וכ"מ פ"ד ה"ו מביאת מקדש.

רש"י ד"ה טומאת התהום דזיבה, והך טומאת התהום הוא דממעט משום דחמירא דיוצאה עליו מגופו ע"כ, ויל"ד אם מטעם חומרא זו אתי עלה, הו"ל למנקט טומאת התהום דצרעת, דג"כ יוצאה עליו מגופו וחמירא מטומאת זיבה, כדאמרינן בפסחים ס"ז ע"ב, וע"ש בתוד"ה שכן טעון, וכה"ג דייקו התוס' לעיל כ"ב ע"ב בד"ה אי הכי, ועמש"כ בחידושי שם.

רש"י ד"ה את עון הקדשים פסול קרבנות ירצה ציץ ע"כ. נראה דבא למעט בזה שהציץ אינו מרצה על הטמא להתירו באבילה, אלא להחשיבו כטהור לענין הבשר שיהיה מותר לטהורים וכן בכל הדברים הנוגעים לכשרות ועניני הקרבן, כדהסביר הראב"ד בפירושו לתו"כ צו סוף פרשה ט'.

תוד"ה זקני. וזקני דרום תנאי הוו ופליגי אמתניתין דתמיד נשחט כו', וכן כפלו התוס' דבריהם בתר הכי בד"ה מפני, דזקני דרום תנאי הוו ע"ש, והנה בחידושי לעיל כ"ב ע"ב הבאתי לשון הירושלמי בעירובין פ"ו ה"ד דזקני דרום הוא ר' נתן דרומא, אולם קשה מאד לאמר כן, ראשונה דלא אשכחן בשום מקום ר' נתן דרומא. ועל ר' נתן התנא לא היה אומר עולא תקע להו ר"ל לדרומאי, דהא בב"ב קל"א ע"א אמרינן דאפילו רבי אמר ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי, ובע"כ דגרסת הרשב"א בתשובה היא נכונה, דבירושלמי שם צ"ל ר' אפס, ומתאמת עם סוגיא דבבלי בעירובין כמש"כ בחידושי שם, ואם זקני דרום הוא ר' אפס קשה לאמר שהוא היה תנא ופליג אמתניתין כמש"כ התוס', דהא אמרינן בפ' הפועלים פ"ו ע"א רבי וד' נתן סוף משנה, וכשמת רבי אמר חנינא בר חמא ישב בראש, אע"ג דר' אפס הוה קשיש מיניה, ורק ר' חנינא לא קיבל משום דר' אפס היה גדול ממנו שתי שנים ומחצה ולהכי יתיב ר' אפס ברישא כדאמרינן בכתובות ק"ג ע"א, ואיך נופל לאמר שהוא היה חולק אסתם משנה דסתים רבי, וצ"ע כעת.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה