אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כב.
בקודח בתוכו. ועפ"ז תתפרש נמי הא דתניא בתוספתא ידים פ"א קידוש ידים ורגלים במקדש אין לו שיעור ע"ש, דהתם איירי נמי בקודח בתוכו, דבכיור הא צריך להיות כדי לקדש ד' כהנים, ואפ"ל דאפילו מן הכיור אין לו שיעור בכמה מים לקדש, כיון דשיעור ד' כהנים היה בו מתחילתו.
שם ירחצו לרבות כלי שרת. ומה"ט תנן ביומא מ"ג ע"ב דביוה"כ היה הכהן גדול מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב, כדכתבו התוס' שם מ"ד ע"ב בד"ה והיום, ע"ש ובר"ש ידים פ"א מ"ב.
אולם צריך להבין טעמא דר' יהודא, דס"ל במשנה שם דלעולם כה"ג מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב, בשלמא לת"ק אע"פ דלכתחילה מצותו לקדש מן הכיור, כמש"כ הרמב"ם בפ"ה ה"י מביאת מקדש, מ"מ כיון דבדיעבד כשר גם מכלי שרת, עשו בו מעלה להאי יומא, להראות כבודו וחביבותו דכה"ג ושליחותן דישראל, שיהא מקדש מקיתון של זהב, אמנם מ"ט דר' יהודא הלא בקרא כתיב ורחצו אהרן ובניו ממנו, הרי בהדיא כתיב דקדושת ידים ורגלים דכה"ג הוא מן הכיור.
אכן לפי המבואר בירושלמי יומא שם דמתניתין דהתם הוא רק בשאר קידושין שמקדש בו ביום, אבל קידוש הראשון הוא מכיור, לפ"ז ניחא דמדרבנן נשמע לדר' יהודא.
שם דתניא ר' יהודא אומר יכול יהא כנו מקדש, פי' גם לכתחילה, ולהכי מסיק כדרך שהכיור מקדש, ובתו"כ ויקרא נדבה פרשה יו"ד מבוארת ברייתא זו הכי בהדיא בשם ר' יהודא, דקאמר יכול כשם שמרחיצין מן הכיור מרחיצין מן הכן כו' ע"ש.
שם ת"ל ועשית כיור נחשת וכנו נחשת לנחשת הקשתיו ולא לד"א, ע' גבורות ארי ליומא כ"ג ע"ב.
שם אלא ממנו למעוטי כלי חול כו'. ובזה יל"ד קצת מאי קמבע"ל לעיל כ"א ע"א אי ממנו אמר רחמנא ולא בתוכו א"ד אפילו בתוכו, הלא לפי סוגיא דהכא אתא האי ממנו למעט כלי חול, ודוחק לאמר דבעיית הש"ס היתה דתרווייהו נשמע מלשון ממנו.
שם אר"ל כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור כו', ע' ברכי יוסף חא"ח סי' ק"ס סק"א ושם סי' תס"ב סקי"ב.
שם טיט הנדוק, על הגליון הביא גרסת הנרוק, וע' באשכול ה' מקואות סי' נ"ד ובנחל אשכול שם ובאור זרוע ה' נטילת ידים סי' נ"ה ושם סי' של"ז ס"י ובס' בעלי הנפש להראב"ד שער המים.
שם ה"ד אי דפרה שוחה ושותה ממנו כו', ע' ר"ש מקואות פ"ב מ"י.
שם דהא תניא רשב"ג אומר כל שתחילת ברייתו מן המים מטבילין בו כו', יל"ד קצת ע"פ הך כללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו, דפי' רשב"ם בב"ב קע"ד ע"א במשנתינו ולא בברייתא, ואילו ברשב"ג דהך ברייתא פסק הרמב"ם כוותיה, ואהא דתנן במקואות פ"ו מ"ז רשב"ג אומר כל שהוא מבריית המים טהור, כ' הרמב"ם שם בפיה"מ דאין הלכה כרשב"ג וכן כפל דבריו במס' ידים פ"ב מ"ב וע"ש בר"ש ובתשובות מהר"ח או"ז סי' ע"ח.
שם וא"ר יהודא בר שילא א"ר אסי א"ר יוחנן עד רובו. ע' ירושלמי תרומות פ"ה ה"ב.
שם אם קדח בו רביעית מטבילין בו מחטין וצינוריות, ע' או"ז סי' של"ז.
שם במים ולא ביין במים ולא במזוג. כה"ג לקמן צ"ו ע"ב.
רש"י ד"ה בין שאין בהן רביעית, ואע"ג דבעינן שיעורא לגבי נטילת ידים לגבי קידוש לא בעינן שיעור, ע' בס' האשכול ה' נט"י סי' ט"ז במש"כ אברייתא דכל הכלים מקדשין דבסוגיין, ובנחל אשכול שם.
רש"י ד"ה ירחצו. לא לכתוב ירחצו דהא אורחצו הסמוך קאי ע"כ, אולם בילקוט תשא רמז שפ"ז ובדק"ס גרסי בגמרא ורחצו לרבות כלי שרת.
רש"י ד"ה למעוטי נתן סאה. ודכוותיה בנטילת ידים לא משלמי כו', ע' בת' פנים מאירות ח"א סי' ל"א.
תוד"ה בין שאין בהן רביעית. למאי דקס"ד בלא קודח יש תימא דגרע מנטילת ידים כו' ע"כ. וזהו ג"כ הקצת תימא שכתבו התוס' להלן בלי שום ביאור בד"ה לרביעית ע"ש.
אולם יל"ד דטפי הוה להו להקשות קושיתם אתוספתא דידים פ"א. דהתם תניא בהדיא הנוטל ידיו צריך ליטול מי רביעית וקידוש ידים ורגלים במקדש אין לו שיעור ע"ש, ומצאתי בתוספתא צוקעדמאנדל דגריס שם, הנוטל ידיו במקדש צריך ליטול מי רביעית כו', וכ"ה הגרסא באור הגנוז על התוספתא שם. אכן עכ"פ תשאר קושית התוס' דסתם נטילת ידים במקדש יהיה גרע מקידוש ידים ורגלים לעבודה, וצ"ע כעת.
תוד"ה והא ממנו. וקשה תקשה ליה מתניתין דיומא מ"ג ע"ב דקתני דכה"ג מקדש בקיתון של זהב כו'. ולכאורה אדקשיא ליה ממשנה דיומא, דאפ"ל דסוגיא דהכא ס"ל כר' יונה בירושלמי שם, דזהו רק בשאר קידושין שמקדש בו ביום, אבל קידוש הראשון צריך שיהא מן הכיור וכבר האריך בזה בש"ק שם עיין עליו, טפי הי"ל להתוס' להקשות מתוספתא דמנחות פ"א, דהתם תניא שלא רחוץ ידים ורגלים כיצד מקדש ידיו ורגליו בכלי שרת בפנים כו' ע"ש, משמע דתחילת הקידוש מקדש בכלי שרת, ותקשה הא ממנו אמר רחמנא, משמע דוקא מכיור וצע"ק.
תוד"ה קודח מתוכו. פי' שנוטל ממימיו בכלי קטן וכשרה לקדש כיון דבאין מכלי גדול כו', וכ"ה נמי כוונת הרמב"ם בפ"ה הי"א מביאת מקדש, והראב"ד שם הוא רק כמפרש דבריו כמש"כ הכ"מ שם.
תוד"ה למעוטי. כדאמר בפ"ק דסוכה די"ט ולא כמו שפי' שם בקונטרס כו'. ע' בהגהות מרדכי לנדה הנדפס סוף מסכת שבועות ובס' האשכול ה' מקואות סי' נ"ד ובת' הרא"ש כלל מ"ח סי' א'.
תוד"ה אפילו. דהתם במים צלולים מיירי בלא טיט כו', ע' במרדכי ברכות רמז קצ"ג ובס' התרומה ה' איסור והיתר סי' ע"ח.
תוד"ה והא בסה"ד. הגי"ה עה"ג בשם הר"ש לשון התו"כ מים חיים ולא מלוחים כו', ומסיק לא נמצא בתו"כ שלפנינו, והוא בתו"כ מצורע פרק א'.