אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף כא.

דף כ:

איבעיא להו מהו לקדש ידיו ורגליו בכיור ממנו אמר רחמנא ולא בתוכו א"ד אפילו בתוכו ע"כ. ולכאורה צריך ביאור קצת, הלא בב"ק נ"א גבי כי יפול הנופל ממנו דרשינן בפשיטות ממנו ולא בתוכו, שאם היה הרה"ר גבוה ממעקה עשרה טפחים ונפל מתוכה לתוכו פטור, ואע"ג דפעולת הנפילה נעשית, מ"מ נתמעטה פעולה כזאת, משום דכתיב ממנו, שהוא לאפוקי בתוכו, ולפ"ז מדוע לא נימא נמי שאם פעולת הקידוש נעשתה בתוך הכיור לאו כלום הוא, משום דכתיב ממנו, דמשמע שהמים צריכים להיות נשפכים ממנו, ולאפוקי אם הפעולה נעשתה בתוכו, כמו התם דהנפילה צריכה להיות ממנו ולא בתוכו.

וא"ל דהתם דיינינן על הנפילה ממעקה, וכשנפל מרה"ר אינו ממנו, משא"כ במי כיור דדיינינן על הקידוש וכשמקדש בתוך הכיור אפשר דג"כ ממנו הוא, דזה ודאי אינו משום דאם רק היה מקום להסתפק שם כמו גבי קידוש, דממנו אפילו בתוכו, אז היה חייב אפילו בנפל מרה"ר לרשותו, דממנו היא הסבה שעשה ביתו נמוך מרה"ר, וממנו הוא ומדפטרינן התם על תוכו ש"מ דממנו דוקא, ואתא לאפוקי תוכו.

לכן נלענ"ד הסבר הדברים בד"ז, דהנה בשבת ל"ב ע"א תנא דבי ר' ישמעאל כי יפול הנופל ממנו ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית שהרי לא נפל והכתוב קראו נופל אלא שמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב. ופירש"י בעה"ב זה שלא קיים מצות מעקה ע"ש, משמע מסוגיא דהתם, דהאי ממנו דכתיב גבי מעקה, קאי על החייב הוא בעל הגג, ולפ"ז מאי נ"מ אם נפל מגג לרה"ר או מרה"ר לגג, הרי בעינינו נראה כי נפילתו נתגלגלה ע"י חייב זה, שעשה גגו גבוה או נמוך מרה"ר בלי הפסק מחיצה לעכב נזק לזולתו.

ובע"כ דסוגייא דב"ק ס"ל דברייתא דשבת היא רק אסמכתא וענין מוסרי, לדרוש מן הכתוב עד כמה צריך האדם להיות זהיר וזריז שלא יגיע שום נזק על ידו, אבל לדינא דעת תורה דחיוב עשיית המעקה הוא רק אם הגג גבוה מרה"ר, אבל אם היתה רה"ר גבוה מגגו אינו זקוק למעקה, ודרשו מדכתיב ממנו ולא בתוכו, ודרשה זו היתה הכרחית שלא נטעה דהאי ממנו קאי על בעל הגג כדדרשו בשבת שם, ואז היה חייב לעשות מעקה אפילו ברה"ר גבוה מגגו, קמ"ל דממנו קאי על הגג, וממילא אם הגג נמוך מרה"ר פטור ממעקה, ואחרי דנקטו דהחיוב הוא דוקא בשהגג גבוה מרה"ר, בע"כ הכוונה כי יפול הנופל ממה שבתוך הגג, דזה פירוש ממנו, אבל אם יפול הנופל מרה"ר לתוך הגג לאו ממנו הוא אלא מרה"ר, ושפיר נתמעט לפי דעת תורה בפשיטות, ממנו ולא בתוכו.

משא"כ ממנו דכתיב בכיור דבפשוטו כוונתו על מה שהוא מוציא מקרבו, אכן בהכרח דמה שהוא מכיל בקרבו הוא ג"כ ממנו, ומש"ה שפיר נופל בעיית הש"ס בסוגיין. אם כוונת התורה היתה במש"כ ממנו, דוקא על המים שיצאו ממנו, ודוקא באופן זה הוא דין קידוש ידיהם ורגליהם מן הכיור, א"ד ממנו אפילו בתוכו יוכלו הכהנים לקדש ידיהם ורגליהם, כיון דהם הם המים שבתוך הכיור אף לכשיצאו, וממנו הוא, ולא בא הכתוב לאפוקי בתיבת ממנו, רק דלא יקדשו בזולת הכיור, או לאפוקי שלא יטול מן הכיור בכלי אחר, או בחדא ידיה ומשי לאידך, כדפי' בה"ג ספ"ו דברכות, ועי' ברבינו יונה לברכות ספ"ח, ובת' הרשב"א סי' קצ"א ובחידושיו לחולין דף ק"ז ע"א ובת' הרא"ש כלל מ"ח סי' ו' ובתוס' חולין ק"ז ע"א ד"ה דלא ובס' התרומה ה' איסור והיתר סי' ע"ז.

שם לא מי מערה איצטריכא ליה שלא תאמר כל גופו טובל בהן ידיו ורגליו לא כש"כ ע"כ. וממקומו מוכרע כתירוץ הש"ס, מדכייל בתוספתא דמנחות פ"א ולעיל ד"כ ע"ב, מי מערה עם כלי שרת בחוץ או כלי חול בפנים, ש"מ דפסולו הוא כמו אינך, דכשרים לנטילה וטבילת ידים לחולין, ופסולים לקידוש, ובמי מערה החידוש גדול יותר, מפני הק"ו דלא הוו שאובין וכשר לטבילת כל הגוף, וע' בס' האשכול ח"א סי' ט"ז ובנחל אשכול שם ובאור זרוע ה' נטילת ידים סי' ס"א.

שם מי כיור נפסלין למתירין כמתירין לאברים כאברים כו'. ע' שאגת אריה סי' י"ז.

רש"י ד"ה והא פרה. דטמויי מטמאינן ליה אחר קידוש זה כו', ע' בתוי"ט פרה פ"ד מ"א ובחידושי מהרי"ח שם.

תוד"ה כיור הראשון. אבל קשה האיך היו עושין תרומת הדשן לרבי כו', בבאר שבע לתמיד כ"ח ע"א העתיק לדברי התוס' דהכא ע"ש.

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה