אור ברסלב

אור הישר על זבחים· הרב שמואל יצחק הילמן

דף יב.

דף יא:

השיב רבי תחת בן בתירא לדברי ר' יהושע כו', בתוספתא פסחים פ"ד הגרסא השיב רבי לסייע לדברי בן בתירא, וכ"ה הגרסא באור זרוע ה' פסחים סי' רכ"ב.

שם אלא א"ר יוחנן פוסל היה בן בתירא בפסח ששחטו בי"ד שחרית בין לשמו בין שלא לשמו כו', ע' בנחל אשכול לס' האשכול ח"א ה' תפלה וק"ש סי' י"ג ובגבורות ארי ליומא במילואים דף ס"ו.

שם בין לשמו בין שלא לשמו לשמו דבעינן בין הערבים שלא לשמו הואיל ומקצתו ראוי, כ"ה הגרסא בילקוט פנחס רמז תשע"ט.

שם פסח כשר לבן בתירא היכא משכחת לה כו', ע"ל נ"ט ע"א תוד"ה עד ובטו"א למגילה כ"ט ע"ב.

שם רב פפא אמר אפילו תימא מאורתא לילה אין מחוסר זמן, ע' בהעמק שאלה לשאילתות פ' וישלח סי' כ"ו אות ט"ו.

שם דתני דבי ר' ישמעאל ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר, בירושלמי שבת פי"ט ה"ה וביבמות פ"ח ה"א היא ברייתא סתמא.

שם ומיום השמיני והלאה ירצה הא לילה לא חזי, ע' מה שהאריך בדיוק זה בהתוה"מ פ' צו סי' מ"ם.

שם לילה לקדושה יום להרצאה ע"ל קי"ד ע"ב תוד"ה היתר ובמל"מ פ"ג מאיסורי מזבח ובשעה"מ שם ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' ז' ובהתוה"מ משפטים סי' קצ"ב ובס' האשכול ח"ג סי' ל"ח ובנחל אשכול שם.

רש"י ד"ה ועושה תמורה דהא אינה דשותפין ע"כ, נראה דרש"י הבליע בזה דברי התוס' בקידושין ד"ז ע"א ד"ה וחזר, במש"כ דלהכי קאמר ר' יוחנן וחזר ולקחה, בכדי שיתאימו דבריו עם הא דמסיק ועושה תמורה כו' דשותפין אין ממירין, וע"ש בפני יהושע ובתוספתא תמורה פ"א.

תוד"ה ר"פ, בריש מנחות ד"ה ע"א משמע דר"פ ס"ל יש מחו"ז לבו ביום כו', ע"ש בתוד"ה אלא ובשטמ"ק הכא ובטו"א לחגיגה ד"ט ע"ב ובת' עין יצחק חא"ח סי' כ"ו.

תוד"ה לילה לקדושה, הקשה הרב ר' יוסף דבתמורה משמע כו', ישוב נכון לקושיתו כתבתי בחידושי לחולין דפ"א ע"א.

תוד"ה יום להרצאה. והשתא קמ"ל דהוי מחוסר זמן ותרד אפילו לר"ש כו'. ע' ש"א סי' נ"ג ובח"ס חי"ד סי' י"ז.

תוד"ה הג"ה קדושה, דהתם אינה דחויה כיון דבידו לקדשה, עמש"כ בחידושי לקמן ע"ב בסמוך.

תוד"ה ש"מ, וא"ת מאי קמ"ל ר' יוחנן מתניתין היא בפ' מי שהיה טמא המפריש נקבה לפסחו כו' ואמרינן עלה בגמ' ש"מ תלת כו', וכן הקשו התוס' בפסחים צ"ח ע"א ובשאר מקומות על ר' יוחנן ע"ש, ולע"ד יפלא מדוע הסבו קושיתם על ר"י הלא י"ל דעצם האי ש"מ תלת דייק ר"י גופיה כמו רב הונא בריה דרב יהושע ממשנה דפסחים שם, ומזה גופה נולד לר' יוחנן האי דינא דבהמה של שני שותפין, וכל קושיתם היה להם להקשות על סתמא דהש"ס מדוע קבעו האי ש"מ תלת ע"ד ר' יוחנן אחרי שכבר ש"מ הני תלת ונקבעו על משנתנו דפסחים, וגם על סתמא דש"ס י"ל דכוונתם להורות, דר' יוחנן שמע הני תלת ממשנה דפסחים כמו רב הונא שם, ומשו"ה חדית לן ר"י להאי דינא וצע"ק, וע' בחידושי הרמב"ן לקידושין ד"ז ע"ב ובבאר שבע לכריתות ד"ז ע"א ושם כ"ח ע"א.

בא"ד וי"ל דמפריש נקבה דחייה בידים כו', ע' שעה"מ פ"ד מה' קרבן פסח.

תוד"ה וש"מ. וא"ת א"כ דחוי מעיקרא ודחוי בדמים הכל אחד כו', ע' תוס' קידושין ד"ז ע"ב ובחידושי הרשב"א שם ובבאר שבע לכריתות כ"ז ע"א.

בא"ד ולענין כסוי אינו כן דאין דחוי אצל מצות, עמש"כ בחידושי לחולין פ"ז ע"א ברש"י ד"ה אין דחוי.

בא"ד מיהו אינו כן אלא מביא מן הדמים פסח כו' ע"כ, אולם רש"י ותוס' בפסחים צ"ז ע"ב גרסי ויביא בדמיו שלמים, וכ"ה גרסת התוס' במנחות ס"פ התודה, וע' בלח"מ פ"ג ה"ח מה' שגגות.

בא"ד כדתניא בפרק בתרא דכריתות כ"ח ע"א המפריש נקבה לפסחו ירעה עד שיסתאב ותמכר ויביא בדמיה פסח ע"כ, ונפלאתי על מפרשי הרמב"ם בפ"ד ה"ד מק"פ שפסק בהאי דינא דיביא בדמיו פסח, והשתדלו שם למצוא מקור לדבריו מצד שיטתו בשאר מקומות ע"ש, ולא הראו מקורו מברייתא דכריתות כמש"כ התוס', וכ"ה בתמורה י"ט ע"א ובתוספתא שם פ"ב ובתוספתא פסחים ספ"ט,

בא"ד ולכך נקט נמי ר' יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר דתו וחזר שידחה דהו"ל נראה ונדחה ולא נקט שהפריש קרבן לאחר שהמיר דתו דההוא כשר כיון דבידו לתקן בקל כו'. ולע"ד בלתי מובן למאי איצטריך להו סברת בידו לתקן הלא בפשוטו ניחא, דבע"כ בשעת אכילת החלב היה ישראל כשר ושוגג גמור, ואילו הוה ידע אז דחלב הוא לא הוה אכיל, דאל"ה תיפ"ל דאינו בכלל קרבן משום דאינו שב מידיעתו כדאמרינן בחולין ד"ה ע"ב, ולהיותו בר קרבן לכך הפריש קרבנו על חטא זה, ואח"כ כשהמיר דתו פעל המרת הדת לפסול קרבנו המופרש, וכדפי' רש"י בחולין ד"ה ע"א להוציא המומר שאין מקבלין נדבתו ע"ש, ושם נדבה מונח על קרבן המופרש כדתנן ריש קנים. והשתא אם חזר בו אח"כ, ניהי דתשובתו פועלת לעשותו לבעל תשובה, אבל קרבנו בע"כ אחרי שנראה נדחה, ומשו"ה נופל עליו לאמר דאינו חוזר ונראה, משא"כ אם המיר דתו ואח"כ הפריש קרבן, הרי הפרשת הקרבן זאת בעצמה תעיד על תשובתו, ומקבלין נדבתו דלא הוי מעולם בכלל זבח רשעים, ולא נדחה קרבנו קודם, ומה שייך זה לנראה ונדחה, וכל חידושא דר' יוחנן הוא רק לאמר דנראה ונדחה אינו חוזר ונראה, וצ"ע כעת, וע' בפתח השער לס' עין יצחק ח"א ובטו"א לחגיגה ד"ו ע"ב שהבאתי לקמן בסמוך.

בא"ד דההוא כשר כיון דבידו לתקן בקל כמו נפגם המזבח, כוונת התוס' בדמיון בידו דנפגם המזבח, דכמו התם הוא בידו ורצונו הגמור, כמ"כ אם הפריש הקרבן לאחר המרת הדת, הלא פעולת ההפרשה גופה תעיד על רצונו הגמור לתשובה, וממילא בעת שירצה לעשות זאת, נקראת ג"כ בידו לתקן בקל, ועמש"כ בחידושי לקמן ע"ב בסמוך,

תוכן העניינים

אור הישר על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה