אור ברסלב
אור הישר על בכורות מסכת בכורות › דף ס.

אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת בכורות · דף ס.

דף נט:

במשנה, אמרו משום ר"מ אילו היה תמורה לא היה קרב, והנה בשילהי הוריות קאמר רבא עלה דמתניתין, דאפילו רבי דענוותנא הוא, תנא אמרו משום ר"מ, אמר ר"מ לא אמר, [מפני התרעומות עליו מבית רשב"ג] ע"ש, ויל"ד טובא הרי במשנתנו שסדר רבי מצינו תמיד, דברי ר"מ, ולא עוד אלא שכ"כ היו חביבים על רבי דברי ר"מ, עד שקבע לדבריו בסתם משנה כדאמרינן בסנהדרין דפ"ו ע"א, להורות שכך דעתו הפרטית נוטה,

וגם באותו לשון, אמר ר"מ, קבע רבי במשנה כריתות די"א ע"ב, אמר ר"מ אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל, ואיך קאמר רבא דרבי מנע א"ע מלאמר בלשון, אמר ר"מ.

ובכלל מה יקר היה שם ר"מ על רבי, כדאמרינן בעירובין די"ג ע"ב, אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לר"מ מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי כו', ואף דיש גורסין שם רב, כדכתבו התוס' במנחות דק"ד ע"א וברשב"ם ב"ב דנ"א ע"ב, אולם בירושלמי ביצה פ"ה ה"ב נראה להדיא שהגרסא הנכונה רבי, ובצדק השיג במהרש"ל על הגרסא ברשב"ם ע"ש, ואיך קאמר רבא שהיה בלבו של רבי טינא על ר"מ, עד שלא רצה להזכיר שמו בלשון אמר ר"מ.

ונלע"ד דאף דמבואר שם בהוריות, דלא הלך ר"מ אז לפייס לרשב"ג כדעביד ר' נתן, מ"מ בודאי דאח"כ עבדו רבנן שלמא, ואף בשעת מעשה משני הצדדים היו מתכוונים לש"ש באמת, ולפ"ז בודאי נתקיים בהם את והב בסופה,

והנה אמרו ביומא דכ"ג ע"א, אהא דהנעלבין ואינן עולבין כו', דנקיט ליה בליביה, ופריך והאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, ומשני דמפייסו ליה ומפייס, ופירש"י וז"ל דנקט בליביה ואם בא אחר לנקום נקמתו בקיום המשפט ישתוק, דמפייסו ליה לבקש מחילה ע"כ, הרי חזינן דמצד הדין בטרם שנתפייס, מותר לישא תרעומות בלבו על עלבונו עד שיפייסנו, וע' בריקאנטי סי' תקנ"ז, ורק אחרי דמפייסו ליה מוזהר להיות גם מעביר על מדותיו ע"ש, והנה כל בית רשב"ג הנשיא צדקו יחדיו לפי שיטתם הם, לישא תרעומות על ר"מ, ומשנתינו דבסוגיין י"ל דנשנית אז בשעת הזעם טרם שנתפייסו, ולכן שנה רבי אז בלשון, אמרו משום ר"מ, משא"כ מה ששנה קודם המחלוקת ואחרי שנתפייסו, בודאי שהיו דברי ר"מ חביבים על רבי עד מאד כנ"ל, ומה שהניח רבי משנתינו כן בלשון, אמרו משום ד"מ, גם אחרי שנתפייסו, הוא להורות על האי דינא דנפיק לן מינה, דגם בענוותן כוותיה אין איסור להקפיד בטרם שנתפייסו, ורבא בהוריות שם לטעמיה ביומא שם כנ"ל.

ומה שהגיעו לרבא בהוריות שם, להעיר אהא דתנן במשנתינו אמרו משום ר"מ, ולא תנא בלשון אמר ר"מ, י"ל דשינוי הגרסא, שבתו"כ הביאו לכך, דבתו"כ ס"פ בחוקותי הגרסא בזה, אמר ר"מ, ולפ"ז שפיר דייק רבא דשינוי הלשון במתניתין הוא משום דרבי סדרה, ומטעם קפידא לפי שעה כנ"ל, תנא בלשון אמרו משום ר"מ.

אמנם עפ"ז יל"ד בהגהות הגר"א לתו"כ שם, שהגיה בתו"כ אהא דתנא בלשון אמר ר"מ, דצ"ל אמרו משום ר"מ, ומטעם הגרסא דמשנתינו, ולפמש"כ י"ל דבמתניתין קאמר בלשון זה, רק משום דרבי סדרה בשעת הקפידא וכדביאר רבא בהוריות שם, משא"כ בתו"כ יוכל להיות הגרסא אמר ר"מ, ואפ"ל דדעתו הוא דאפילו אם אחר העתיק דברי רבי דמתניתין, חייב לאמר בלשון רבי כדתנן בעדיות פ"א מ"ג.

תוד"ה יצאו כו', אע"ג דבסמוך קאמר קרא לעשירי תשיעי ולי"א עשירי כו', ע' ברש"י וברש"י כת"י אשר לפנינו.

תוכן העניינים

אור הישר על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה