אור ברסלב
אור הישר על בכורות מסכת בכורות › דף נה:

אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת בכורות · דף נה:

דף נה.

דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך, וכתבו התוס' מסלעו שלו, וכ"כ הר"ן בנדרים ד"מ ע"א, וז"ל מכיפיה מסלעו כלומר ממקורו הוא מתגדל עכ"ל, ועפ"ז יל"פ מש"א ר' יוחנן בפ' חלק דצ"ח ע"א, אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר, חכה לו, שנאמר כי יבא כנהר צר רוח ה' נוססה בו, וסמיך ליה ובא לציון גואל ע"כ, והענין הוא כך, דכל הצרות והגזירות הבאות עלינו בכל דור ודור בגוף ובנפש בכל משך גלותינו, היו רק מאומות אחרות, וזהו מה שאחז"ל במד"ר תולדות, קולו של יעקב מצווחת ממה שעשו לו הידים ידי עשו ע"ש, והענין עמוק למאד, לא כן בדורנו בעוה"ר, התחילו הצרות והגזרות לנבוע ולהתגדל ממקור ישראל עצמו, כי החפשים בעמנו השחיתו התעיבו כל חלקה טובה, ויסכרו על ידם מעיינות התורה והחכמה האלקית, ובמים הזדונים של רעל הכפירה ישקו לעדרי צאן קדשים, והדברים ארוכים ואכ"מ.

וזמשאחז"ל אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר, כמו דנהרא מכיפיה מיבריך כמ"כ יבאו הצרות ממקור הישראל גופא, דמצד האומות נוכל ללמוד ולקיים את דברי התורה באין מפריע, והצרות הן רק מקרביני, אז חכה לו, שהוא עיקבא דמשיחא, שנאמר כי יבא כנהר צד, בעת, רוח ה' נוססה בו, ובכ"ז נבהלו נחפזו מדיחנו מעצמנו, להדיחנו מדרכי התורה והיהדות, על הזמן הזה נועד נבואת הנביא, דסמיך ליה ובא לציון גואל בב"א.

תוד"ה הוא כו', וק"ק דאמר בפ' כל הנשבעין דמ"ז ע"ב, עד הנהר הגדול נהר פרת עבד מלך כמלך, דמשמע דוקא משום א"י קורהו גדול ע"כ, ולולא דברי התוס' היה נלע"ד, דמה דנחשב הכא לנהר גדול, להיותו נובע ומקורו יותר מיתר הג' נהרות דכתיבי בקרא כמבואר בסוגיין, ואפשר שתוקפו הוא בעומקו, אכן במראהו החיצוני ברוחבו אינו גדול כ"כ, ומשו"ה בלשון ב"א אין מקום לקרותו גדול, והשתא מדוע נסיב ליה קרא הנהר הגדול נהר פרת בפ' דברים, הרי שם לא נחית הכתוב לפרושי איכותו המקורי, כיאות אל הכתוב לפרש במקורו הסמוך למעשה בראשית, ואם בפי העולם איננו נקרא הנהר הגדול, מפני מראהו החיצוני, גם בכתוב לא היה צריך לקרותו גדול, ובע"כ משום חשיבות ארץ ישראל קורהו כן מפני דעבד מלך כמלך.

עוי"ל דאפילו אם נימא שהוא גדול מיתר הג' נהרות גם ברוחבו החיצוני, מ"מ לא אפשר לכנותו בשם גדול, רק כשהוא מדבר אדות הנהר הזה עם יתר ג' הנהרות, משא"כ בכלל העולם אפשר שנמצאו נהרות גדולות ממנו במראיהם החיצוני, ולכן במקום שאינו נערך נגד אלו ג' חבריו, די היה אם נכתב נהר פרת ותו לא, ומדוע קראו הכתוב הנהר הגדול נהר פרת, בע"כ משום דעבד מלך כמלך,

ועוד אפ"ל דאפילו אם נימא שנהר פרת הוא הגדול מכל הנהרות שבעולם, מ"מ אפשר שבככר גבול זה המסויים בכתוב, נתקצר הנהר ברוחבו, ועפ"ז דייק שפיר בש"ם מדוע קרא אותו הכתוב במקום זה גדול, אם לא משום חשיבותא דארץ ישראל,

אך קשה הרי שם בשבועות פירש"י דעצם הדיוק בש"ס שם הוא, מפני שנהר פרת הוא קטן משלש נהרות, שהוא מנוי אצלם לבסוף והנהר הרביעית הוא פרת ע"ש, ועפ"ז קשה הרי בסוגיין פריך הש"ס, והא כתיב והנהר הרביעי הוא פרת, ומשני הוא פרת דמעיקרא, ופירשו התוס' בתחלת הדבור, ולא מפני שהוא קטן קורהו רביעי ע"ש, וא"כ מתאמת הסוגיא שפיר עם מה שכתוב הנהר הגדול נהר פרת, ולפ"ז מנ"ל להש"ס לדייק, דרק מפני חשיבותא דארץ ישראל קרא אותו הנהר הגדול, ומשום דעבד מלך כמלך וצ"ע כעת.

תוד"ה מטרא כו', וכן פי' שם רבינו שמואל מדכתיב ויטע גן בעדן מקדם, ואע"ג דמתרגמינן מלקדמין, מ"מ משמע נמי מזרח כו' ע"כ, ועפ"ז יל"ד בנדרים דל"ט ובפסחים דנ"ד ובפרקי דר"א פ"ג, שדרשו מקרא דויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם, שהגן עדן הוא אחר משבעה דברים שנבראו קודם בריאת העולם ע"ש, והשתא אם אפשר נמי לפרש האי מקדם, דהכוונה הוא על מקום הג"ע שהוא במזרח העולם, א"כ אזדא הוכחת הדרשה מקרא הנ"ל שנברא קודם בריאת העולם, דדלמא הוא כפשטיה שהוא במזרח וצ"ע.

תוד"ה ומפצי כו' פי' בקונטרס כו' ור"ת מפרש כו', ע' נדה דס"ו ע"ב תוד"ה אשה, ובשבת דס"ה ע"א תוד"ה ומפצי, ובר"ן נדרים ד"מ ע"ב, ובכ"מ פ"ט הי"ג מה' מקואות.

תוד"ה שמא כו', ומיהו יש לדחות דבירושלמי קאמר והים לרחצה לכהנים בו, ולאו כלי הוא, ומפרשי דרגלי השוורים נקובים כמוציא רמון, וא"כ אפשר שיהו זוחלין כו' ע"כ, וכ"כ בתוס' ישנים וברבינו חננאל ליומא דל"ז ע"ב.

והנה ברא"ש פ' מרובה דס"ז הקשה, הלא להשקה סגי כשפופרת הנוד, והביא בשם ר"ת דמוציא רמון דנקט לאו לאפוקי מתורת כלי אלא שיבאו המים בשפע ע"ש, והתוס' בפסחים דק"ט ע"ב כ', דנקט כמוציא רמון לבטל השוורים מתורת כלי שלא יקבל טומאה, אמנם הסמ"ג בה' מקואות הק' אהאי טעמא וז"ל, דאין לאמר כך כי הכהנים טמאין לא היו נכנסין שם במקדש, אלא כהנים טהורים הרוצים לעבוד עבודה, ולכן כ' הוא ג"כ שנעשו כמוציא רמון, שיהו מוציאין ומביאין המים מעין עיטם בריוח, וכ"כ בחידושי הרמב"ן לב"ב דס"ה, וע' בשירי קרבן לירושלמי יומא פ"ג ה"ח, ובריטב"א למכות ד"ד ע"א, ובס' האשכול ח"א סי' נ"ט.

ולעד"נ דאף דבדברי הימים ב' ד' כתיב, והים לרחצה לכהנים, מ"מ י"ל דלאו דוקא כוונתו דרק בני אדם היו טובלים בו, אלא גם כלי שרת, וכדפריך שם בפסחים דק"ט ע"ב על שלחן של מקדש, דלמא הטבילוהו בים שעשה שלמה, ומשנה ערוכה היא בסוף חגיגה, משעבר הרגל מעבירין על טהרת עזרה, ומטבילין את הכלים שהיו במקדש, מפני טומאת כהנים ע"ה ברגל, דלאחר הרגל מגען טמא למפרע, כמש"כ שם רש"י בדכ"ו ע"א במשנה, ועכ"פ משכ"ל טומאת כלי מקדש כדתנן שם דכ"ו ע"ב, ואמרינן שם מדכתיב השלחן הטהור מכלל שהוא טמא ע"ש, ובכלי הקדש הטומאה חמורה ומצויה יותר, שאין נ"מ בהן בין אחוריים לתוך ובית הצביטה, כדתנן בכלים פכ"ה מ"ט ובר"פ חומר בקדש, ואע"ג דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה, אולם בים של שלמה שפיר נטמאו ע"י המשקין, וע' ברכות דנ"ב, ואע"פ דגזירת משקין שיטמאו כלים הוא מדרבנן, כדאמרינן לעיל דל"ח ע"א וכמבואר ברמב"ם פ"ז מה' אבה"ט, מ"מ י"ל דגזירה זו היתה גם בימי שלמה, כדאמרינן בשבת דט"ו ע"א שלמה גזר לקדשים וע"ש תוד"ה אלא, וכיון דאפשר לים שעשה שלמה לקבל טומאה מן כלי המקדש ע"י משקה שבתוכו, לכן פחתו רגלי השוורים לבטלו מתורת כלי, כנלע"ד להציל דברי התוס' מקושית הסמ"ג.

תוד"ה אין בסה"ד, ול"ד לחבית של מים שנפלה לים הגדול, דאמרינן בריש מכות ד"ד ע"א, דהטובל שם לא עלתה לו טבילה, דהתם איתנהו בעינייהו בלא תערובות כלל, אבל הכא אין הנוטפים ניכרים וידועים בלא תערובות כלל ע"כ, משמע מהכא דהתוס' ס"ל, דסוגיא דמכות קאי על טמא הטובל שם, ככל חייבי טבילות במקוה, ומשו"ה הזכירו לסוגיא דהתם הכא, ולעיל בתוד"ה שמא, לדמיון דיני מקוה בכלל.

אמנם שם במכות גופה קשה לאמר כן, לפ"מ דקיי"ל דכל שאובין שבעולם אינן פוסלין למקוה של ארבעים סאה, ומדוע יגרע דין זה מפני שהוא בים הגדול, ואי משום דקוו וקיימי, הרי מקוה נמי קאי וקיים, ואפ"ה אינו נפסל, וע' מש"כ הריטב"א בחידושיו למכות שם, והכ"מ בפ"ו ה"י מה' מקואות, והמל"מ רפ"ט מה' אבות הטומאות, עד שבשביל זה פירש"י במכות שם וז"ל, לא עלתה לו טבילה שמא כל מים שהיו בחבית עומדות יחד, ושמא בא זה ראשו ורובו במים שאובים, וזה אחד מן הפוסלים את התרומה עכ"ל, הרי דדעת רש"י שם דקאי רק אתרומה, ומשום גזירה די"ח דבר בשבת די"ג ע"ב ע"ש.

וכבר בארתי בחלק התשובות אשר לי בס"ד, דכל שאובין בין של נ' לוגין או כולו שאוב, לא נמצא מציאת איסורן רק כל זמן שהוא בתלוש או במקוה חסר, משא"כ כשהם נופלים במקוה שלם, באותו רגע בטל מהם איסור שאובין, ונולד אצלם היתר השקה שהוא מהלמ"מ, כמש"כ התוס' בחגיגה דכ"א ע"ב בד"ה כעוביה, דהשקה הלכתא גמירי לה ולא בסברא תליא מילתא ע"ש, ומזה בעצמו נובע היתר זריעה של מים במקוה, אע"ג שאין השכל מסכים לזה, דהא היא תלושה ומצומצמת בגבולה, אכן מפני שדומה להשקה, או דזריעה והשקה כאחד נברא היתרן.

משא"כ בטהור הבא ראשו ורובו בג' לוגין מים שאובין, דמקורו הוא מי"ח דבר, לזה לא תעלה ארוכה של דין השקה, דהא גזירת שמאי והלל היתה בסתם, על כל טהור הבא ראשו ורובו במים שאובין לפוסלו, וממילא שלטה הגזירה בכל מקום שהיא, דמאן חשוב ומאן ספון לחדש בזה דין השקה לבטל גזירתם, הרי הם בעצמם ידעו לדין השקה, להיותו הלמ"מ כנ"ל, ואפ"ה לא חלקו בזה.

אמנם אם החבית של מים היתה נופלת בשאר נהרות, וירד וטבל בין טמא בין טהור, אין בזה לא משום לתא די"ח דבר, ולא מדין שאובין, מפני שהמים הנופלים נתבטלו בזרם מי הנהר, השוטף ובא בתמידיות, ואין כאן ג' לוגין כלל, וממילא אין מקום לגזירתם, ובכי האי גוונא לא גזרו, משא"כ בים הגדול דקוו וקיימא, אז חיישינן לשלשת לוגין שלא יהו במקום אחד, וממילא גזירתם כדקאי קאי, לפסול הבא ראשו ורובו במים שאובין, וזהו מאי דחידש לן רב יהודא במכות לפי פירש"י שם, אמנם לפ"ז הרי איירי התם רק בטהור, ומשום לתא די"ח דבר, ואין לזה שום שייכות לכל חייבי טבילה במקוה, דבהו איירי בסוגיין ובדברי התוס' כנ"ל, אכן התוס' לטעמייהו, דבמכות הקשו אפירש"י שם, ויש להם גרסא אחרת בדרב יהודא ע"ש, ולפמש"כ מיושב קושיתם שם, וגרסת רש"י נכונה כנ"ל, ובתשובה הארכתי בזה בס"ד.

תוכן העניינים

אור הישר על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה