אור ברסלב
אור הישר על בכורות מסכת בכורות › דף נב:

אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת בכורות · דף נב:

דף נב.

במשנה והמתנה דברי ר"מ, וחכ"א המתנה כמכר, והנה נלע"ד דפלוגתתם הוא, רק היכא דהמכירה שאנו דנין עליה, מוזכרת בדאורייתא או בדרבנן, כגון הכא במקור מחלקותם גבי יובל, וכן בערכין דל"א ע"ב גבי בתי ערי חומה, דתניא לצמיתות לרבות את המתנה, דקאמר כמאן דלא כר"מ, דאי כר"מ האמר מתנה אינה כמכר, אר"פ אפילו תימא ר"מ כו' ע"ש, וכן בירושלמי רפ"ב דמעשרות, אמתניתין דהיה עובר בשוק ואמר טלו לכם תאנים אוכלין ופטורין, ואמר שמואל דר"מ היא, דר"מ אמר אין מתנה כמכר וע"ש בר"ש, והתם נמי אף דמדאורייתא אין חיוב לעשר בתאנים, דדגן תירוש ויצהר כתיב, אבל מדרבנן עכ"פ חייב, וע' ב"מ דפ"ח ע"א תוד"ה הכא בתאנה, ובכלל הלא מקח קובע למעשר עכ"פ מדרבנן, וע' בירושלמי רפ"ג דמעשרות וברמב"ם ה' מעשר רפ"ה, וכיון דדין מכירה כזאת אית לה מקור אפילו בדרבנן, להכי תלוי שפיר בפלוגתא דר"מ ורבנן דהכא.

משא"כ היכא דהמכירה איננה מטעם הדין, אלא שקרה מציאות המתנה במקום מעשה המכירה, בזה לא פליגי ר"מ ורבנן, כהא דתנן רפ"ח דתרומות, מכרך לישראל או נתנך במתנה, וכן במשנה סוטה דמ"ג ע"א, וע' סמ"ע סי' קע"א סקכ"ד, ועפ"ז ניחא מה דבב"מ דט"ז ע"א ובמגילה דכ"ו ע"ב, פליגי רב אחא ורבינא אי מתנה כמכר, ולא העירו דתליא בפלוגתא דר"מ ורבנן דמתניתין, כדאמרו בערכין ובירושלמי דמעשרות שם, וע' כתובות דמ"ט ע"ב תוד"ה הוא,

אמנם קשה גבי תשלומי דו"ה דכתיבא מכירה בקרא, ותניא בברייתא דב"ק דע"ט ע"א, גנב ונתן במתנה משלם תשלומי דו"ה [ופליאה דעת על הגאון בעל תפארת ישראל שכ' במשנה שם בסמוך, דרק על המכירה חייבה תורה בתשלומי דו"ה ולא על מתנה, והוא נגד ברייתא ערוכה שם על אתר כנ"ל] אמאי לא קאמר שם בש"ס דהוא דלא כר"מ דמתניתין, כדאמר בערכין שם גבי בתי ערי חומה ובירושלמי דמעשרות כנ"ל.

שו"ר סעד לדברי בחידושי הרשב"א בב"ק שם ד"ה גנב ונתן לאחר כו' משלם דו"ה שכ' וז"ל, תימא מהיכי תיתי שתהא מתנה בכלל מכירה כאן, משא"כ בכ"מ לענין בתי ערי חומה ולענין גניבת נפש, והראב"ד ז"ל כתב דא"ל דמ"מ נשתרש בחטא, וע' בהרב המגיד פ"ב ה"י מה' גניבה מש"כ בשם המפרשים.

ולכאורה סותר הרשב"א בחידושיו, למש"כ בתשובותיו סי' תרי"ח, בהא דאמרו בב"ק די"א ע"ב, עשה שורו אפותיקי ומכרו אין ב"ח גובה הימנו, דלאו דוקא מכרו וה"ה אם נתנו במתנה אין ב"ח גובה הימנו, והסמ"ע בסי' קי"ז סקי"ב שהביא לדבריו, לא זכר שכ"ה דעת התוס' בכתובות דמ"ט ע"ב, היפוך ממש"כ בהגוזל דק"ט ע"א ע"ש,

ועכ"פ דברי הרשב"א הם כסותרים זא"ז, דבתשובותיו כתב בפשיטות דחד דינא אית להו, ובחידושיו כתב לאידך גיסא, מהיכי תיתי שתהא מתנה בכלל מכירה, אמנם לפמש"כ ניחא, דגם הוא נחית לחלק בהכי כנ"ל, דבחידושיו לא איירי רק מהדברים שנאמר בהם מכירה בתורה, ולכן מביא ראיה מבתי ערי חומה ומגניבת נפש, דמכירה כתיב בהו, כמו גבי תשלומי דו"ה, משא"כ לענין עשה אפותיקי ומכרו, דאין למכירה זו שום שייכות עם איזה דין דאורייתא או דרבנן, לכן אזיל שם רק בתר טעמא דאית ביה ע"ש, אמנם דברי הרשב"א ז"ל כשהוא לעצמו, תמוה על מקור הפשיטות, דגבי גניבת נפש לא הויא מתנה בכלל מכירה, הלא אין לנו בזה מפורש בש"ס, ודילמא גם בזה הוי מתנה כמכירה כמו בדו"ה, ועכ"פ אולי תלוי ג"ז בפלוגתא דר"מ ורבנן דמתניתין, כדבעי למיתלי בערכין גבי בתי ערי חומה, כיון דלשון מכירה כתיב גם בגניבת נפש, שו"מ במנחת חינוך מצוה ל"ו, שחקר גבי גניבת נפש, אי מתנה הוי כמכירה, והעיר מהא דבסוגיין ודערכין ונשאר בצ"ע, והביא אח"כ לפשיטות ממה שמצא בחידושי הרשב"א לב"ק הנ"ל ע"ש, ולע"ד עוד דרוש בירור על פשיטות הרשב"א גופיה כנ"ל, דבודאי היה לפניו ברור דין זה מגמרא או מסברא וצ"ע.

תוד"ה אמר בסה"ד, דאע"ג דאית ליה ברירה היכא דמברר הספק ע"פ תנאו כו', עמש"כ בחידושי לעיל דמ"ח ע"א בס"ד.

מעשר בהמה פרק תשיעי בכורות

תוכן העניינים

אור הישר על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה