אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת בכורות · דף נא.
תוד"ה והראיון כו', דאם היה מביא שוה כסף, זימנין דמייתי נסכא וכסף סיגים, שלא ישוה שתי מעות כסף, ולא ימכרו לו כו' ע"כ, וכן הבין ברמב"ם פ"א ה"ג מה' חגיגה, דגבי ראיון הוא מטעם גזירה זו מדרבנן ע"ש, אכן גבי שקלים ומעשר דחשיב בברייתא, מבואר ברמב"ם ר"ה שקלים ובפ"ד ה"ט מה' מע"ש, דבדידהו שוה כסף אינו ככסף, רק כסף דוקא מן התורה ע"ש.
ועפ"ז יל"ד ריש קידושין, דחקרו התוס' מנלן דגבי קידושין ש"כ ככסף כדתנן התם, ובעו למימר דמעבד עברי וניזקין דהוה ש"כ ככסף, לא מצו למילף, משום דהוו שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין, וקעביד שם צריכותא ע"ש, ולפמש"כ דשקלים ומע"ש הוויין נמי שני כתובים הבאים כאחד, דש"כ אינו ככסף, הרי בלא"ה לא מצינן למילף מע"ע וניזקין דהוה ככסף, משום הנך שני כתובים דשקלים ומע"ש דאיני ככסף, וממילא מוכרח ביטול ההכרעה.
ומלבד ניזקין וע"ע, הרי חזינן במתניתין, דפה"ב ושלשים של עבד וחמשים של אונס ושל מפתה ומאה של מוציא ש"ר, בכולם אמרינן דש"כ ככסף, הרי יעידון ויגידון אלו דיני התורה דש"כ הוא ככסף, והתוס' שם השמיטו מלהזכיר דברי משנתינו דהכא ע"ש.
לכן לולא דברי התוס' היה נלע"ד, דבעצם הדבר כבר כתב שם הרשב"א בקידושין, דש"כ ככסף הוא מצד הסברא ע"ש, ומה יקר לפי סברת הרשב"א, סתימת לשון הש"ס בערכין דכ"ז ע"א, והא קיי"ל דש"כ ככסף ע"ש, הרי דנקטו בש"ס לדבר ברור על כלליות הענין, ולא חקרו על פרטי הדברים כמש"כ התוס', רק החליטו ליסוד מוסד דכן קיי"ל, ולכן הקשו כן בפשיטות, ובודאי שהוא מצד הסברא וכמש"כ הרשב"א, וע' בשעה"מ פ"ג ה"א מה' אישות, אמנם עצם הסברא תמצא מקומה, רק היכא שהדבר נוגע לשני בני אדם, כגון אלו דחשיב במתניתין, או ניזקין וע"ע וקידושין, משום דגם מקבל הש"כ יוכל לעשותן לכסף בשוק הסוחרים, וגבי הקדש הגזבר הוא הנושא ונותן בזה, ולכן אמרו בערכין שם גבי הקדש בפשיטות דש"כ ככסף כנ"ל, וכל הני קראי ומתניתין דאיצטריך לאשמעינן דש"כ ככסף, הוא רק בשביל הטרחה לשאת ולתת בזה, לעשות מש"כ כסף טבוע, אם הוטל עליו מטעם הדין לטרוח בזה, וכמו דאיצטריך קרא בב"ק ד"י דהבעלים מטפלים בנבילה, אבל בעצם התשלומין בזולת הטרחה, הסברא נותנת דש"כ ככסף כנ"ל, אמנם בשקלים ומע"ש דכל אחת היא מצוה דרמיא אקרקפתא דגברא, ונוגע רק לעצמו בטרם שבא להקדש, שם מצאה תוה"ק להקפיד בשל כסף דוקא, לחזוק קיום כלליות המצוה, ואף אם יש בידו ש"כ, הרי בע"כ רק עליו מוטל להביא המצוה לשלמותה, ומחוייב לעשות מזה כסף טבוע כנלע"ד, ובחלק התשובות הארכתי בס"ד.