אור ברסלב
אור הישר על בכורות מסכת בכורות › דף מט.

אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת בכורות · דף מט.

דף מח:

תוד"ה מת הבן בתוך שלשים יום כו' יחזיר לו ה' סלעים, פי' בקונטרס משום דנפל הוא, ובחנם פירש כן דאפילו קים לן ביה דכלו לו חדשיו, בבן חדש תלה רחמנא ע"כ, ולכאורה אם כמו שהבינו התוס' בכוונת רש"י ז"ל, במש"כ דנפל היא, משום דלא כלו לו חדשיו, א"כ אמאי מסיק רש"י בזה, ולא מיחייב בפדיון עד לאחר שלשים ע"ש, הרי מה טעם לשבח הוא על דבריו הקודמים, ואם דבריו האחרונים הוא טעם בפ"ע, הלא הוא ממש מעם התוס' דבבן חדש תלה רחמנא, ומה לו כלל להזכיר טעמא דנפל.

ולכן לולא דברי התוס' היה נלע"ד, דכוונה אחרת לגמרי מונח בדברי רש"י, במש"כ "דנפל הוה", והתוס' העתיקו מדבריו "דנפל הוא", ובזה אנהרינהו לעיינין, מה שיש לדון במקור הדין של מת הבן בתוך שלשים שבמשנתינו, דהנה בבכור שנטרף בתוך ל' יום, דאין פודין אותו מדכתיב אך חלק, פירש"י בב"ק די"א ע"ב וז"ל, ואם מת מעצמו לא איצטריך לן למימר, דהא כתיב ופדויו מבן חדש תפדה, [והוא כמש"כ התוס' הכא] אבל השתא איצטריך לאשמעינן, דלא אמרינן אי לא איקטל הוה חי ולאו נפל הוה וליפרקיה, ועמש"כ התוס' במנחות דל"ז ע"ב,

ולפ"ז י"ל דדוקא הכא במקור הדין דמת הבן בתוך שלשים, מצא רש"י לנחוץ לכתוב "דנפל הוה", דבזה נשמר ממה שיש לדייק לכאורה, הלא בכל מת יש מקום לתלות שמת מאיזה סבה כידוע, ולפ"ז נימא נמי הכא כדפירש"י בבכור שנטרף, דאי לאו דאיקטול חי הוא, ה"נ אי לאו סבת מיתתו מן הצד לא הוה מיית וליחייב בפדיון, ומקרא דאך חלק לית לן למילף, דנהרג שאני דסיבת מיתתו נראה בעליל ומוכחת עליו ביותר, משא"כ במת מעצמו אע"ג דיש לנו לתלותה בסבה, אמנם עכ"פ רק השערה היא, ולא דמיא לנהרג, ולהיפוך י"ל דההשערה נכונה היא וליחייב בפדיון, ולכן פירש"י "דנפל הוה", וכוונתו בזה דהכא לא נקטינן שום השערה לסבת מיתתו, רק אמרינן ברור "דנפל הוה" ר"ל מתחילת בריאתו הוה נפל, ומתכונתו לא היה לו מציאות החיות ככל אדם, וכעין הוספה וחיזוק לדבריו מסיק רש"י "ולא מחייב בפדיון עד לאחר שלשים" וכוונתו בזה כיון דעצם החיוב של פדיון הוא דוקא, אם יגיע ליום שאחר שלשים, ובמת בתוך שלשים דנקטינן שלא היה יכול כלל לבא לעולם לזמן החיוב, משום דנפל הוה מתולדתו, ולכן אע"ג דהכהן הוא מוחזק בכסף הפדיון, מ"מ לא אמרינן דהאב שהוא המוציא יביא ראיה שלא היה מת מאיזה סבה, רק אמרינן דהכהן יחזיר לו החמשה סלעים,

וארווחנא בזה נמי, דלשיטת רש"י אין נ"מ בין כלו לו חדשיו ללא כלו לו חדשיו, כדהבינו התוס' בדבריו, דלפמש"כ כוונת רש"י הוא, רק משום דכיון שמת איגלאי מילתא למפרע דסופו למות קודם שלשים ללידתו, ומאי נ"מ אם כלו לו חדשיו או לא, כיון דעכ"פ מתכונת תולדתו לא יחיה שלשים יום, ועצם חיוב הפדיון מתחיל אחר שלשים יום כדמסיק רש"י, ומשו"ה אע"פ שנתן לכהן יחזיר, כנלע"ד ליישב שיטת רש"י ז"ל, וע' בספר הפרנס סי' רצ"ה, ובת' מהר"י מינץ סי' י"ד.

תוד"ה לאחר כו', דלא מברכינן שהחיינו על כל מילה ומילה כמו על כל פדיון כו', ונפלאתי על הגר"א ז"ל, דבהלכות מילה סי' רס"ה ס"ז, הביא בביאוריו לדברי התוס' דסוכה דמ"ו ע"א ד"ה העושה, והשמיט מלהביא לדברי התוס' שלפנינו, לא שם ולא בסי' ש"ה ס"י ע"ש וצ"ע, וע' בתרומת הדשן סי' רס"ח, ובספר המנהיג סי' ס"ד, ובספר הפרנס סי' רצ"ב, ובאבודרהם ה' פדיון הבן, ובת' הרשב"א סי' ר' וסי' רמ"ה, ובת' חות יאיר סי' רל"ז.

תוכן העניינים

אור הישר על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה