אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת בכורות · דף מג.
במשנה, מומין אלו בין קבועין בין עובדים פוסלין באדם, ופירש"י פוסלין בכהן לעבודה, בין קבועין בין עובדין, כל זמן שהן בו ע"כ, ומשמע דאתא לאפוקי עבר מומם, דאז הוא כשר לעבודה,
והנה בשטמ"ק כ' וז"ל, דמומין עוברים דפסולים באדם, נפקא לן מדילפינן מבהמה, וגבי בהמה כתיב מום בם, ודרשינן בפ' התערובות דע"ז, מום בם הוא דלא ירצה, הא עבר מומן ירצה, אף באדם כתיב מום בם, ודרשינן הא עבר מומן ירצה כמו בבהמה עכ"ל, והוא תמוה דהא גבי אדם גופיה תניא בתו"כ פ' אמור, אין לי אלא בע"מ קבוע מום עובר מנין, ת"ל כל איש אשר בו מום, ובתר הכי תניא בתו"כ שם, מום בו פרט לשעבר מומו, והלא דין הוא ומה אם בהמה שפסל בו אותו ואת בנו כו', אם עבר מומם כשרה, אדם שהכשיר בו אותו ואת בנו [פי' דכהן עם בנו שניהם כשרים לעבודה בבת אחת] כו', אם עבר מומו לא יהיה כשר, לא אם אמרת בבהמה שהכשיר בה הכושי כו', תאמר באדם שפסל בו את כל אלו, אם עבר מומו לא יהיה כשר, ת"ל מום בו פרט לשעבר מומו ע"ש וצ"ע.