אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת בכורות · דף לד:
רש"י ד"ה בגופו כו', דחייש שמא נגע אחר לא יוולד לו לעולם ולא נטהר לעולם כו' ע"כ, ויל"ד הלא הכא איירי כשקצצה מתכוין, א"כ הרי אינו חושש על עבירת הלאו דהשמר בנגע הצרעת, רק שירצה שהבהרת תהיה קצוצה, ובכ"ז יפחד אולי יקנסוהו שלא יטהר לעולם, ולזה הרי אית ליה טצדקי נכונה, להסירה בסיב שע"ג רגלו ובמוט שע"ג כתפו, דמזה אין לו למנוע א"ע אף לכתחלה כדאמר בשבת דקל"ג ע"א, וע' ברמב"ם רפ"י מה' טומאת צרעת, ומה דהלב יודע אם לעקל או לעקלקלות, הרי דלא איכפת ליה בעבירת הלאו כנ"ל, ורק בכדי שלא יקנסוהו, יאמר דשלא במתכוין היה, דמי לא עסקינן גם בשהיה הנגע במקומות שיוכל להסירה ע"י גרמא כמו בסיב ובמוט, ולפ"ז מאי האי דקא מתרץ הש"ס, גופו מי איכא למימר דאתא למיעבד וצ"ע כעת.