אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת בכורות · דף לג:
במשנה, בכור שאחזו דם אפילו מת אין מקיזין לו את הדם דברי ר' יהודא וחכ"א כו', ולכאורה קשה מובא, מי אלים דין זה דמטיל מום בבכור, מדין חובל באביו ואמו שהוא במיתת ב"ד בחנק, ואפ"ה במקיז דם באביו מותר, אפילו לכתחלה אם אין שם אחר, וע' בתורת האדם להרמב"ן שער הסכנה ד"ה בפרק החובל, ואפילו יש שם אחר ליכא עכ"פ בזה איסורא דאורייתא, וכדפסק הרמב"ם פ"ה ה"ז מה' ממרים, וע' בריקאנטי סי' תס"ח, ומה זה שהרעישו בפלוגתתם דוקא בהקזת דם בבכור.
ולכאורה אפ"ל דאיסורא דחובל באביו הוא משום צערא ובזיוני דאביו, ולהכי אם הקיז דמו לרפואה, דניחא ליה לאבוה, עד דלאחרים היה משלם ג"כ בשביל ההקזה, אע"ג דלא היה עושה הפעולה בשלימות כבנו, ולכן לא די שלא יקפיד אביו בחבורה כזאת, אלא שיחזיק לו טובה נמי, ואולי יש בזה ג"כ משום לתא דכיבוד אב, נמצא שיש כעין הכרעה מרצונו של אביו לדעת תורה להסיר האיסור עכ"פ, משא"כ בהקזת דם בכור, אע"פ דהפעולה בזה היא ג"כ תועלת לתכלית בריאותו, אולם הרצון מצד המתרפא להשלים ההכרעה לדעת תורה ליכא הכא, ולכן אפ"ל דאיסוריה כדקאי קאי,
אך יש לדחות קצת, דמלבד דרק ר"ש דריש טעמא דקרא, הרי אפ"ל נמי דא"כ הלא מסרה תורה הרשות ביד אביו, ומכש"כ היכא דאביו מחיל בפירוש, הלא לית דינא ולית דיינא, ומדוע לא שביק רב לבריה למישקל ליה סילוא, ומר בריה דרבינא לא שביק לבריה למפתח ליה כוותא, דלמא חביל והו"ל שגגת חנק כדאמר ר"פ הנחנקין, הלא כיון דתלוי בניחותיה דאבוה, ואבוה ניחא ליה א"כ ליכא הכא שגגת חנק כלל.
אמנם לפ"מ דאמרינן בגמרא דפליגי בקראי ניחא, דכמו דגבי בכור פליגי בקראי כדמסקינן בסוגיין, כמ"כ התם נמי תליא בהכרעת הכתובים, או מקרא דואהבת לרעך כמוך, או מהקישא דמכה אדם ומכה בהמה, מה מכה בהמה לרפואה פטור, אף מכה אדם לרפואה פטור, כדאמרינן בסנהדרין ע"ש.
רש"י ד"ה הכל מודים כו', שהמחמץ אחר מחמץ כגון אם לש האחד בחימוץ ואפאה אחר, שניהם חייבין כו', והנה רש"י בזה לטעמיה במנחות דנ"ו ע"ב, דחיובא דמחמץ אחר מחמץ הוא דוקא בפעולות חלוקות, ולכן פי' התם כגון עורך אחר הלש ואופה אחר עורך, וע' בשעה"מ רפ"א מה' קרבן פסח.
ולפ"ז יל"ד קצת כיון דלפעולות חלוקות נחית, ולהכי חשיב התם שלש פעולות כסדרן, לישה, עריכה, ואפייה, א"כ אמאי נקיט הכא אפייה אחר לישה, ומדלג על עורך לגמרי, הלא פעולה חשובה היא להתחייב עליה בפ"ע, וי"ל דהתם קאי אמתניתין דתנן התם, וחייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה, ולהכי נקיט רש"י נמי שם כולהו תלתא, משא"כ הכא דלא בעי לפרושי רק מחמץ אחר מחמץ, להכי נקיט רק שתי פעולות חלוקות, תדע דלשיטת רש"י שם במנחות דנ"ו ע"א, חייב האופה שתים, וע"ש תוד"ה אפאה ובכ"מ פי"ב הט"ו ממעה"ק, והכא חשיב רש"י דין האופה כדין הלש, ובע"כ דהכא לא נחית אל הפרטיות כדהתם, ומטעם הנ"ל.