אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת בכורות · דף כז:
הבכור נאכל שנה בשנה כו', מדקאמר נולד בו מום כו', והנה הטורי אבן בר"ה ד"ז ע"א כ', דהא דמסיק במתניתין קרא דלפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה, קאי רק אבכור תם, אבל בע"מ דנאכל כתוך שנתו איני מה"ת אלא מדרבנן, והביא ראיה דהא האי קרא לפני ה' אלקיך תאכלנו כתיב, ואין זה אלא בבכור תם שנאכל לפנים מן החומה, דאלו בע"מ נאכל בכ"מ כו' ע"ש, ובהוכחה זו כבר הקדימו ביראים סי' שנ"ב ע"ש, וכ"מ קצת מדברי הירושלמי ר"ה פ"א ה"א דקאמר א"ר אילא זאת אומרת שאין שנתו של בע"מ מחוורת, ופי' הק"ע שאין ברור מן התורה שיהיה לבע"מ דוקא שנה ולא יותר כו', וע' בת' שיבת ציון סי' כ"ד בשם אביו הגאון נו"ב ז"ל, והנה אף דקשה על הטו"א שלא הזכיר לדברי הירושלמי בתור ראיה לדבריו, ולא לדברי הרמב"ם בפ"א ה"ח מה' בכורות, שפסק בהדיא דבע"מ נמי נאכל תוך שנתו מה"ת, והוא דלא כהטו"א.
אכן גם על הרמב"ם קשה, ניהי נמי דקושית היראים והטו"א תירץ אגב אורחיה בהבלעה שם על אתר, שכ' וז"ל הבכור נאכל בתוך שנתו בין תמים בין בע"מ שנאמר לפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה וכי יהיה בו מום בשעריך תאכלנו עכ"ל, ולכאורה שלשה כתובים נפרדים המה סמוכים זל"ז, ומה ראה הרמב"ם לעשותם כאחד, ומדוע הוסיף על לשון משנתינו, שהביאו רק פסוק דלפני ה' אלקיך תאכלנו, ובע"כ דמהאי קרא לא הוה משתמע לן רק בכור תם, ומנין לו להוסיף בע"מ, לכן הביא שני כתובים הבאים כאחד סמוכים לו, וכי יהיה בו מום פסח וגו', בשעריך תאכלנו הטמא והטהור וגו', להורות דשלשתם כחד קרא חשיבי, וכמו אכילת התם בתוך שנתו, כלולה ברישא דקרא דלפני ה' אלקיך תאכלנו, והוא לפנים מן החומה, כמ"כ אכילת הבע"מ כלולה בסוף הענין, בקרא דבשעריך תאכלנו שהוא בכ"מ, והאי דכתיב שנה בשנה קאי אתרווייהו, ולדעת הרמב"ם נלע"ד עוד לאמר, או דחסר תיבה אחת במשנתינו, ואולי היה לפני הרמב"ם כן הגרסא במתניתין, תיבת וגו', אחרי שהביאו קרא דלפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה, והאי תיבת וגו' מורה על הפסוקים של אח"כ, דלדעתו הוא ענין אחד, וכ"מ דעת רש"י בפ' ראה בפסוק לפני ה' אלקיך תאכלנו כדעת הרמב"ם ע"ש,
אולם עכ"פ כיון דלהירושלמי ספוקי מספקא ליה, דאפשר היא מדרבנן כנ"ל, מנ"ל להרמב"ם ורש"י להחליט דהוא מה"ת, ולהורות ג"כ בקרא דהוא ענין אחד, אם להירושלמי לא ניחא ליה כזאת, ובשו"ע סי' ש"ו ס"ז פסק כהרמב"ם ע"ש.
ונלע"ד להוכיח דסוגיין לא ס"ל כהירושלמי, דאם נימא דאכילת בע"מ הוא מדרבנן, א"כ בסוגיין דבעי למילף מקרא דלפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה, דלשנה דידיה מנינן, בע"כ הוא רק בבכור תם, וא"כ מה מקום להנחת הש"ס בזה, דקתני מדקאמר נולד לו מום בתוך שנתו, למימרא דלשנה דידיה מנינן מנא הני מילי כו', הלא בבע"מ ליכא להאי דינא כלל מה"ת דנאכל בתוך שנתו, ואיך נוכל למילף מקרא דלפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה, ובע"כ דלענין אכילה בתוך שנתו חד דינא איכא לבע"מ כמו לתם, אולם ממתניתין גופה לאו ראיה היא, דאפ"ל דקרא המובא במשנתינו קאי רק על בכור תם כמש"כ הטו"א, ומה דסיים בתר הכי נולד לו מום כו', הוא רק על חיובא דמדרבנן, אבל בסוגיין בגמ' שהניח ליסוד מוסד, מדקאמר נולד לו מום בתוך שנתו, ואהא פריך למימרא דלשנה דידיה מנינן מנה"מ, ובזה יליף ר"י אמר רב מקרא דלפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה המובא במשנתינו, הרי בהדיא דבע"מ שוה בזה לתם מן התורה כנ"ל.
שם א"ר אחא בר יעקב א"ק כבש בן שנתו, שנתו שלו ולא שנה של מנין עולם, עמש"כ בחידושי לזבחים דכ"ה ע"ב ולערכין די"ח ע"ב בס"ד.