אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן
מסכת בכורות · דף יח:
לא נחלקו אלא בחצר בעה"ב ורועה כהן, ר"ט סבר אקנויי קא מקנה ליה בחצירו, דניחא ליה דלתעביד מצוה בממוניה כו', ור"ע סבר כיון דאית ליה פסידא, לא מקנה ליה מדעם כו', ולכאורה חזינן מהכא דר"ט ור"ע פליגי, אי אמרינן ניחא ליה לאינש דלתעביד מצוה בממוניה במקום פסידא, ולפ"ז ברייתא דב"מ דכ"ט ע"ב, אתיא רק כר"ע ולא כר"ט, דת"ר השואל ס"ת מחבירו ה"ז לא ישאילנו לאחר, ופריך שם מאי איריא ס"ת אפילו כל מילי נמי, דאין השואל רשאי להשאיל, ומשני ס"ת איצטריכא ליה, מ"ד ניחא ליה לאינש דלמב"מ קמ"ל, וכתב שם בשטמ"ק וז"ל פי' קמ"ל, דבהא כיון דאיכא קפידא לקלקול הספר, לא ניחא ליה, דהא יצא שכרו בהפסידו, כי היום או למחר לא יהיה לו ספר במה ללמוד, אבל במידי דליכא שום חשש קלקול, ודאי יכול לשאול שלא מדעת הבעלים למיעבד מצוה כו', וע' בס' האשכול ח"ב ס"ס י"ב, וסוגיא דב"מ מתאמת עם סוגיא דלקמן דנ"ח ע"א, לפירש"י שם בכת"י, דהוא בהדיא אליבא דר"ע ע"ש, ובמש"כ בחידושי שם בס"ד, וסוגיא דריש פסחים ד"ד ע"ב דקאמר אביי דניחא ליה לקיומי מצוה בממוניה אפילו במקום חסרון כיס ע"ש, אתיא אליבא דר"ט, ולפ"ז היה מקום ליישב קושית התוס', בפסחים ד"י ע"ב בד"ה בממוניה ע"ש, דאפ"ל דאביי ס"ל כר"ט, ורבא ס"ל כר"ע, וכן מיושב בזה קושית המרדכי בב"מ דכ"ט ע"ב, ועמש"כ בחידושי לב"מ שם ליישב קושייתו באופן אחר, וע' במה שהאריכו בזה הפוסקים באו"ח סי' י"ד ובסי' תל"ז ואכמ"ל.