אור ברסלב
אור הישר על בכורות מסכת בכורות › דף יז.

אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת בכורות · דף יז.

דף טז:

ברחל בת עז בת רחל, מ"ם חזרה שייות למקומן, ומ"ס לא חזרה שייות למקומן, כעין זה בעיא היא ד"פ ע"ב.

שם רב אשי אמר כגון שיש בו מקצת סימנין, ומאן חכמים ר"ש דאמר עד שיהא ראשו ורובו דומה לאמו, ופי' רגמ"ה וז"ל ר"מ דמחייב כסתם מתניתין, וחכמים דפטרו ר"ש היא דבעי ראשו ורובו ע"כ, ולפי תירוצא דרב אשי לא תקשה עוד מאי דהקשה הש"ס מעיקרא, ולית ליה לר"מ אך בכור שור, עד שיהא הוא שור ובכורו שור, דזהו רק כדהבינו לכתחלה, דהא דקאמר ר"מ מחייב, כוונתו לחיוב בכורה להקרבה, משא"כ לתירוצא דרב אשי, הרי ס"ל לר"מ כמתניתין, וכבר אוקים ר' יוחנן לעיל ד"ג ע"ב, דהא דקתני במשנתינו ואם יש בו מקצת סימנין חייב, חייב ליתנו לכהן קאמר, אבל למזבח לא קרב, ומשום לתא דמום קבוע נגעו בה מפני השתנות ברייתו ע"ש, דא"כ איני שייך לקרא דאך בכור שור כו', דהאי קרא קאי להקרבה כנ"ל.

וכן באוקימתא הקודמת, דפליגי אי חזרה שייות למקומן, משמע נמי דחיובא דר"מ איננה לדין בכורה ולהקריבו למזבח, וכן פירש"י וז"ל ר"מ מחייב ליתנן לכהן כו' ע"ש, וכ"כ הרמב"ם פ"ב ה"ו מה' בכורות, שאין לך מום גדול משינוי ברייתו ע"ש, וכיון דבע"מ הוא בודאי איני בדין הקרבה, ובע"כ האי חיובא הוא ליתנו לכהן כנ"ל, ולפ"ז קשה איך תלי פלוגתא דר"מ וחכמים, בפלוגתא דמתניתין ור"ש, ולאמר דמאן חכמים ר"ש, הרי טעמא דר"ש דקאמר עד שיהא ראשו ורובו דומה לאמו, מפרש בש"ס לעיל ד"ו ע"ב, משום דכתיב אך בכור שור, עד שיהא הוא שור ובכורו שור ע"ש, וזהו להקרבה גופה כדמפורש בקרא, ואילו ר"מ דמחייב הוא רק לנתינתו לכהן, לפ"מ דפירש רגמ"ה דר"מ מחייב כסתם מתניתין וכנ"ל, ואיך נופל לאמר אוקימתא במחלוקה כזאת, דר"מ מחייב לנתינת כהן, ור"ש פוטר מבכורה שהוא לדין מזבח, א"כ פלוגתתם הוא בשני דינים נפרדים, ואולי לנתינת כהן ס"ל גם לר"ש כר"מ, וא"כ לא פליגי כלל והוא תמוה.

וכעין הרכבה כזאת ראיתי במרובה דע"ח ע"א, תוד"ה עד שיהא הוא שור ובכורו שור, וז"ל אור"י דבפ"ק דבכורות מוקי לה דוקא בשאין דומה כלל, אבל דומה במקצת סימנין, יליף התם מאך דקדיש בבכור כו' ע"ש, ובזה ג"כ קשה כנ"ל, דקרא דבכור שור דאתא למילף עד שיהא הוא שור ובכורו שור קאי אהקרבה, והא דאך חלק קאי אנתינה לכהן לפי האוקימתא לעיל ד"ג ע"ב, ועמש"כ בחידושי לעיל דט"ז ע"ב,

ועל כולם היה מקום לאמר, דאף דאנן נקטינן כר' יוחנן לעיל ד"ג, דמשנתינו איירי בדין נתינתו אל הכהן, אך אפשר דשאר אמוראי או סתמא דהש"ס ס"ל, דהא דקתני במתניתין ואם יש בו מקצת סימנין חייב, הוא לחיוב בכורה למזבח.

אבל עכ"פ קשה על ר' יוחנן גופיה, דקאמר בסוגיין, מודה ר"מ בשעיר של ר"ח דבעינן בן שעירה, מ"ט א"ק אחד, המיוחד ובא מששת ימי בראשית, ופירש"י וז"ל מודה ר"מ, אע"ג דלענין בכורה סבר חזרה שייות למקומה, הכא בעינן שיהא ממשפחת עזים מששת ימי בראשית ע"כ, וזה קשה טובא לפ"מ שפירש"י גבי חזרה שייות למקומה, דר"מ מחייב ליתנן לכהן, ואפילו נימא כאוקימתא דרב אשי, דר"מ ס"ל כסתם מתניתין, הרי ס"ל לר' יוחנן גופיה לעיל ד"ג שם, דהא דתנן ואם יש בו מקצת סימנין חייב, כוונתו לחיוב מתנת הכהן, אבל למזבח לא קרב וכדפירש"י גופיה ד"ג רע"ב ע"ש, ולפ"ז מאי איריא בשעיר של ר"ח ומשום דכתיב בקרא אחד, תיפ"ל דמפסל להקרבה למזבח, משום לתא דמום אפילו אם איננו שעיר של ר"ח וצ"ע.

תוכן העניינים

אור הישר על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה