אור ברסלב
אור הישר על בכורות מסכת בכורות › דף ח:

אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת בכורות · דף ח:

דף ח.

תוד"ה אחד לשלש ומאי נהו עז מחתול כו', למ"ד מין חיה עמש"כ בחידושי לעיל בסמוך בארוכה,

אם אמרתי לבאר כל חמירא בהגדת סבי דבי אתונא אשר לפנינו, היה צריך חבור מיוחד, ותוכן ספרי זה יעיד על עצמו, כי לא אל הגדות כוננתי בו אשורי, וכבר קדמו רבנן קמאי דקמאי בהגדה זו המפליאה עין כל רואה, וכ"א יענה ויאמר לפי השגתו והבנתו, אולם לא תהיה תפארתי על דרך החבור, אם אעבור בשתיקה לגמרי על הגדה נפלאה כזאת, ולכן אעירה ואדברה רק במאמר אחד, אשר עצם דרישת סבי דבי אתונא מר' יהושע בן חנניא מוקשה ביתר שאת, דאמרי ליה אימא לן מילי דכדיבי, אמר להו הוה ההוא כודניתא דילידא, והוה תלי ליה פיתקא, וכתב ביה דמסיק בבי אבא מאה אלפי זוזי, אמרו ליה וכודניתא מי ילדה, אמר להו הי ניהו מילי דכדיבי ע"כ, והוא ענין מתמיה מה ראו על ככה לדרוש ממנו שיאמר להם דבר שקר, האם זהו מדרך הנימוס לחוקרים ומתפלספים בעיון נמרץ בסוד חכמים ונבונים כאלו, לבקש בפה מלא מן המתוכח שיאמר להם שקר, ואחרי אשר היה כממלא בקשתם, השיבו הם, וכודניתא מי ילדה הלא שקר הוא, ומה הגיע אליו לבדות דוקא שקר כזה, ואיך מלאו לבו לעבור על מדבר שקר תרחק, ומדוע לא פחד לבבו אולי לשונם יחליקון מראש, בדרישה כזאת להתגולל ולהתנפל עליו אח"כ בטענת עבירת השקר, ובזה גופה יהיה כמנוצח.

ולזאת לדעתי הדלה היתה להם דרישה זו עצה עמוקה למען הכשילו, בראותם חריצותו הנפלאה עד שבשום אופן לא יוכלו לו, ע"כ חשבו מזימות לדרוש ממנו דברים שהוא ג"כ נגד הטבע, לכל גבר חכם בעוז אמת לאמתו, לבדות דבר שקר, באשר כי רעיונותיו תמיד למטרת האמת, ואף אם על אפו ועל חמתו יהיה מוכרח לאמר שקר, יסדר מתחלה איזה שקר יבדה, ובאיזה אופן תצא מפיו, ואחרי כל אלה רק אז תצליח לו, אם השומע ישמע בנחת ויקבל דבריו אשר יאמר כי הוא זה, אכן אם השומע לא יקבל דבריו כאשר אמר, רק יאבה להתחקות על שורש אמתת הדבר, ויפתח לו בשאלות וקושיות, אז בהכרח תאבד ממנו דרך השקר אשר בדה מלבו, לא כן שקרן מתולדה בנקל תעלה לו לבדות שקרים מכל המינים כרגע, בכל עת ובכל שעה שירצה, ולא יפחד ג"כ מכל קושיא בעולם, כי בטרם תעלה על דעת השומע איזו קושיא, כמה וכמה שקרים יבראון אצלו, למען יעמוד על שקרו אשר בדה בראשונה באין מפריע.

וזהו מה שאחז"ל במכות דכ"ד ע"א, לא רגל על לשונו זה יעקב אבינו, דכתיב אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע ע"ש, ועפמש"כ זהו המובן בכוונת אבינו יעקב איש תם, בדברו לרבקה אמו, הן אסדר א"ע מתחלה לאמר, אנכי, ואחרי הפסקה מעטה הבלתי ניכרת, אסיים, עשו בכורך, אמנם תהיה תפארתי על הדרך הזה, רק אם בניחותא יקבל דברי, אכן, אולי ימושני אבי בקושיות ושאלות והייתי בעיניו כמתעתע, כי אינני שקרן מתולדתי, ורעיון זה מורגש בדברי חז"ל באמרם, לא רגל על לשונו זה יעקב אבינו שאיננו רגיל לדבר שקר, ולכן מגור תביאמו, אולי ימושני אבי וגו'.

וע"פ דרך זה התחכמו סבי דבי אתונא, הלום אחרי אשר ראו כי חכם גדול אמתי הוא, ולא יוכלו לו בחקירות והגיונות אשר נוכח האמת דרכם, לכן בקשו ממנו שיאמר דבר שקר, וכאשר הודיעם מתחלה דחכימא דיהודאי הוא, הרי אצלו הוא נגד דין התורה והטבע גם יחד, ונוסף לזה בידעם מראש כי שקר הוא, הרי יקיפוהו בחבילות שאלות וקושיות על שקרו אשר בדה הוא, ועכ"פ זו היא הקושיא הראשונה והאחרונה, אם פקודתם שמרה רוחו לדבר שקר, הלא מקרא כתוב מדבר שקר תרחק, ודברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, זאת היתה מזימתם עם לבבם.

אמנם ריב"ח היה שבע רצון למאד מדרישה כזאת, דבזה נתנו לו שעת הכושר, להוכיחם על שקרם אשר הם בדאו ובראו וממילא אצלו לאמת יחשב שהוא רק כחוזר על דברי פלסתר וכזב גמור שהמציאו מסילות להאמין בלב ההמון הפרוע והציע לפניהם מעשה הידועה דהוה ההוא כודניתא דילידא והזכירם בזה ענין תולדה הרחוקה מן הטבע במציאות ובע"כ שקר גמור הוא והיה בכזיב בלדתה אותו וסיים נמי, והוה תלי ליה פיתקא וכתב ביה דמסיק בבי אבא מאה אלפא זוזי ר"ל, ויחד עם השקר של הנולד, נברא ג"כ שטר חוב גדול על אבינו שבשמים אשר אנחנו בני אל חי, לא נוכל לעולם לפרוע והם לא הבינו תיכף כוונתו, וחשבו כי הוא בדה וברא שקר כזה, ולכן השיבו וכודניתא מי ילדה, איך הותר לך בתור יהודי לדבר שקר כזה הנראה בעליל, וע"ז שפיר השיבם, הי ניהו מילי דכדיבי, אנא אמינא נמי ששקר גמור הוא ולא מדילי הוא, אנכי לא בראתיו, רק שמועה בדויה כזאת עשתה לה כנפים בקרב המון העם מפי מדיחיהם, אבל לעם הישראלי בודאי דאסור לדבר, ומכש"כ להאמין שקר כזה,

תוכן העניינים

אור הישר על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה