אור ברסלב
אור הישר על בכורות מסכת בכורות › דף ב.

אור הישר על בכורות· הרב שמואל יצחק הילמן

מסכת בכורות · דף ב.

מסכת בכורות

במשנה הלוקח עובר חמורו של עכו"ם והמוכר לו כו', ובגמרא קעביד צריכותא, דאי תנא לוקח ה"א משום דקא מייתי לה לקדושה, אבל מוכר דקא מפקע לה מקדושה, אימא ליקנסיה קמ"ל, ופירש"י דמפקע לה מקדושת שבת, והתוס' פירשו מקדושת בכורה ע"ש, וקשה דבירושלמי פסחים פ"ד ה"ג קאמר, דאין הטעם במקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעכו"ם, מפני שהוא מוציאה ממצות ראשית הגז, דא"כ חיטין אל ימכור לו שהוא מוציאן מידי חלה, יין ושמן אל ימכור לו שהוא מוציאן מידי ברכה ע"ש, ולפ"ד הירושלמי אין מקום לאמר שנקנוס את המוכר ישראל לפדות מן העכו"ם, משום דקא מפקע לעובר מקדושת שבת או בכורה, דהא אפילו לאחר שנולדה אין חוששין לכך, ומכש"כ בעובר, ולפ"ד הירושלמי תקשה מדוע תנא במשנה והמוכר לו.

אמנם לפ"מ שכ' התוס' דה"נ המ"ל טעם אחר, אי תנא לוקח משום דלא עביד איסורא, אבל מוכר דעביד איסורא, כדקתני אע"פ שאינו רשאי, אימא ליקנסיה, וחד מתרי טעמי נקט ע"ש, א"כ אפ"ל דהירושלמי נקיט טעם התוס', ושפיר תנא והמוכר לו, ובטעמא דאיני רשאי למכור לעכו"ם, משום דאסור להמציא להן עוברין, כמבואר שם בירושלמי להלן, וע' בירושלמי ע"ז פ"ק ה"ו.

והמוכר לו אע"פ שאינו רשאי פטור מן הבכורה, ולכאורה יש לפשוט ממשנתינו מאי דמספקא להו להאחרונים אי גם באיסור דרבנן אמרינן אעל"מ וע' בסמ"ע ובש"ך סי' ר"ח ובמפרשים שם, לפ"מ דהכא אינו רשאי למכור לכתחלה, כדאמר במתניתין גופה אע"פ שאינו רשאי, ואפ"ה תועיל המכירה בדיעבד, עד דפטור מטעם זה מן הבכורה, אך ז"א כיון דעכ"פ מדאורייתא מותר גם לכתחלה למכור, וע' ברמב"ם פ"כ ה"ג מה' שבת ובכ"מ שם, שפיר אהני מיעוטא דקרא בישראל אבל לא באחרים דקאמרה משנתינו לפטור מן הבכורה, דומיא למש"כ הש"ך בחו"מ שם דמשום תקנתא דרבנן לא פטרינן ליה מתשלומי דו"ה דאורייתא, וע' בתשובת רע"א סי' קכ"ט.

ובכעין זה יש מקום ליישב קושית הרמב"ן בחידושיו ריש פסחים, אהא דהתירו ביטול חמץ בשבת כדתניא מבטלו בלבו אחד שבת ואחד יו"ט שכ' ז"ל והלא הפקר נראה שאסור להפקיר נכסיו בשבת [והוא דלא כהמג"א סוף סי"ג וע"ש בחידושי רע"א ובתשובותיו סי' קע"ד] כענין ששנינו אין מקדישין ואין כו' גזירה משום מקח וממכר עכ"ל הרמב"ן, וכפי האמור ניחא, דהא איהו גופיה כתב דמקור איסור ההפקר בשבת הוא דרבנן, ומסיק שם נמי כדעת רש"י בפסחים ד"ד ע"ב דביטול חמץ הוא מדכתיב תשביתו ע"ש, ולפ"ז הרי אין באיסור הפקר דרבנן לבטל תשביתו דאורייתא כנ"ל.

ומכש"כ שאני דן לע"ד על עצם הדמיון של איסור ההפקר להא דאין מקדישין כו' גזירה משום מו"מ בביצה דל"ו ע"ב שהביא הרמב"ן, דהתם אקנויי לאחריני הוא, משא"כ הפקר שהוא רק סילוק רשות כדכתבו התוס' ביבמות דמ"ח ע"א ד"ה המפקיר ובנימין דל"ח ע"א תוד"ה המפקיר ובקידושין דט"ז ע"א תוד"ה לימא ע"ש, וסילוק רשות ודאי מותר, ואפילו ב"ש דפליגי לענין ביטול רשות בשבת בעירובין דע"א ע"א, הוא רק משום דס"ל דמיקנא רשותא הוא, ומיקנא רשותא בשבת אסור, אבל אי הוה ס"ל דרק סילוק רשות הוא כדס"ל לב"ה שם, אז גם אינהו הוו מודו לב"ה דאסתלוקי רשותא בשבתא שפיר דמי כדאמר התם, וביטול חמץ כביטול רשות בשבת דמי, כמש"כ שם הרמב"ן גופיה, ועפ"ז קושית הרמב"ן צ"ע לע"ד.

ועוד דחמץ דמיא נמי למש"כ הריטב"א בשיטה כ"י לשבת דק"כ, כמובא בשעה"מ פ"ח ה"ב מה' לולב, גבי ואומר לאחרים בואו והצילו לכם, דבדבר שהוא כמופקר מאליו והולך לאיבוד, הפקר כי האי לא מיחזי כקנין ע"ש [וע' כעין זה בשבת דקמ"ד ע"א] וביטול חמץ נמי דכוותיה, אכן על עצם דברי הריטב"א והפר"ח המובא שם בשעה"מ דהפקר בשבת אסור נפלאתי, עפמש"כ לעיל דפשטות הדברים מורים כהמג"א דהפקר בשבת מותר כנ"ל, ובתשובה הארכתי בזה בס"ד ואכ"מ.

רש"י ד"ה הלוקח כו' דאיידי דזוטרא מילי דפטר חמור כו' עמש"כ בזה בחידושי לקמן רפ"ב בס"ד.

רש"י ד"ה אע"פ שאינו רשאי כדתניא במס' ע"ז די"ד ע"ב כו' ע"כ, צ"ל כדתנן, ומאי דרש"י מסיק מפני שעושה בה מלאכה בשבת, הוא מדברי הש"ס שם, ועמש"כ בחידושי לקמן ד"ג ע"ב.

רש"י ד"ה אימא ליקנסיה לפדות העובר מן העכו"ם, וראיתי בגליון רש"א שכ', ע' מתניתין ספ"ד דגיטין לוקח ומביא בכורים עכ"ד, ולע"ד בלתי מובן מה שייך להך דהכא, הרי התם משום לתא דישוב ארץ ישראל נגע בה, ויש בזה נמי משום לא תחנם, לא תתן להם חנייה בקרקע, וע' פ"ק דע"ז ד"כ ע"א תוד"ה דאמר, ובב"מ דק"א ע"א ובתוס' שם, וטעמא רבה איכא לחלק בין מצוה כלליית התלויה בקדושת גוף הארץ עצמה, למצוה פרטית כפטר חמור שהיא עליו רק בעת שהיא תחת ידו, וע' בגיטין דמ"ז ע"ב רש"י ד"ה מדאורייתא, דמחלק בין בכורים למעשר, דבבכורים אין לנו במה להסירו ממצותו דרמיא עליה בהתקשרות קדושת הארץ, משא"כ במעשר דלאו מצוה דרמיא עליה אא"כ אוכלן, וגם על חלקו של נכרי אין מחוייב כלל לעשר ע"ש, ומכש"כ במצות פדיון פטר חמור הנוהג בכל מקום, ואפילו שותפות עכו"ם פוטר גם חלק הישראל, עאכו"כ דאין לדמות לבכורים הנוהג רק בארץ, ויש בה משום ישוב א"י, ובפירוש ביארו שם במשנה מפני תקון העולם, וע"ש בדיוק דברי רש"י, משא"כ בקנס שאמרו הכא שהוא רק קנס פרטי על המוכר.

ומדברי הירושלמי בפסחים פ"ד ה"ג שהבאתי לעיל יש ג"כ קצת ראיה לדברי, דמקשה לו חיטין אל ימכור לו שהוא מוציאן מידי חלה, יין ושמן אל ימכור לו שהוא מוציאן מידי ברכה ע"ש, ומדוע לא הקשו רק מדברים התלושין ולא הקשו מעצם מכירת השדה, ובע"כ משום דשדה עומדת באיסור מכירה מטעם הדין, ואין לה שייכות עם איסור מכירת בהמה לנכרי כנ"ל.

תוד"ה והמשתתף, דאיכא תרי קראי חד בעובר וחד באם ניחא, מבישראל נפיק שותפות עובר, ומבקרך נפיק שותפות אם כו' ע"כ, והוא ממש דברי הש"ס לקמן ד"ג ע"א דמייתי התוס' לעיל בד"ה הלוקח, דאמרינן התם, מ"ש בו דבעינן כל בכור וליכא, אמו נמי בעינן כל מקנך תזכר וליכא אלא ל"ש ע"ש, וכ"ה דעת רש"י שכ' בד"ה פטור, הואיל ויש לו חלק לעכו"ם בו או באמו ע"כ, ורש"י ותוס' הלא מפרשים דברי משנתינו אהא דהלוקח עובר חמורו, וש"מ דס"ל לתרווייהו דאף בבהמה טמאה, פטר שותפות נכרי באם כמו בולד.

ומילתא דפשיטא להו לרש"י ותוס' מספקא ליה להיראים בסי' שנ"ב, דמפרש לסוגיא דלקמן ד"ג מ"ש בו כו' אמו נמי כו' דקאי על בהמה טהורה, ואהא מסיק וז"ל, אבל בהמה טמאה לא אשכחן דפטר בה קרא בשותפות אמו, דמקנך בהמה טהורה במשמע (וספק בידי) אם בהמה טמאה בכלל מקנה, שיש לומר שהיא בכלל מקנה שנאמר הבו מקניכם והתם סוסים וחמורים הוו עכ"ל,

וראיתי להגאון מלבי"ם ז"ל דמחלק בין מלת בעיר למלת מקנה, דבעיר יציין הבהמות, ומקנה כולל כל הקנינים ע"ש, ואמינא אנא לא לחלוק אלא לפרש, דזהו רק היכא דהמקנה לא הוזכר אצל בהמות, כמו ויקם שדה עפרון וגו' לאברהם למקנה, בראשית כ"ג, ואקנה את השדה וגו' ואקח את ספר המקנה, ירמיה ל"ב, וכהנה רבות, אבל היכא דכתיב מקנה גבי בהמות, גם בהמה טמאה בכלל, להיותה מלה כוללת, כמו ולאברם הטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר ועבדים ושפחות ואתנות וגמלים, וכתיב בתריה ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב וילך למסעיו, בראשית י"ג, הרי דלא היו לו נכסי דלא ניידי, אלא דניידי ובהן גם הבהמות הטמאות בכלל, הרי בהדיא דמקנה כולל כל הקנינים, ומכש"כ האי מקנה דכתיב בבהמות, ודאי גם טמאה בכלל.

ועפ"ז בנ"ד התכת הכתובים הוא כן, וכל מקנך תזכר, תקדיש הזכרים מהם, כדמתרגמינן שם בפ' תשא דכרין תקדש, וע"ל ד"ג ע"א רש"י ד"ה כל מקנך, ואיזה זכר, פטר שור ושה, בכור שהוא שור או שה, ופטר חמור דלא שייך בו הקדש הגוף, תפדה בשה, ואמרינן נמי לקמן ד"ו ע"א כל מקנך תזכר כלל, שור ושה וחמור פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, שור ושה וחמור אין מידי אחרינא לא, ומהכא ממעטינן סוסים וגמלים ע"ש, ולפ"ז איזה ספק יוכל לחול אצל וכל מקנך תזכר אם בהמה טמאה בכלל, אפילו אם נחליט דבמקום אחר אין בהמה טמאה בכלל, אולם בדין זה אחרי דבהמה טמאה אחרת בזולת החמור ליכא, רק פטר חמור דכלול בקרא, יחד עם פטר שור ושה בחד פרטא לדינם בכלל ופרט, ואיך נוציאו מכלל מקנך, הרי בע"כ הכא הם כלולים יחד, ודברי היראים צ"ע לע"ד,

ומצאתי להגאון ר' דוד קארלינר זצ"ל בחידושיו לבכורות בספרו שאילת דוד, שתמה ע"ד היראים שם בפרטים אחרים, אבל בדבר זה דוקא, עשה סמוכין לדברי היראים מהתוס' שלפנינו, שכתבו דשותפות גוי בהאם נתמעט מבקרך, ובודאי דלא נתמעטה בהמה טמאה, ומסיק דלא מצא לו חבר בזה, ולא מצא לכל הפוסקים פוסקי ההלכה שיעוררו בזה הדין החדש עכ"ד.

ולעד"נ דלהכי לא מצא לו חבר בזה, דלכו"ע פסיקא להו דשותפות אם פוטר בבהמה טמאה, ואדרבה נפלאתי על גאון גדול כמהו ז"ל, דשביק לפשטות דברי רש"י ותוס' דאזלי לפרושי משנתינו דאיירי בבהמה טמאה כנ"ל, ולדייק ממש"כ התוס' דיליף מבקרך ע"ש, הרי תיכף לזה מסקו בדבריהם וה"ה דמפיק ליה מכל מקנך תזכר, ולפ"מ שהוכחנו מקראי טובא, גם בהמה טמאה בכלל מקנה, ולפ"ד הגאון הנ"ל נצטרך לאמר דכי היכי דבקרך היא בהמה טהורה, כמ"כ מקנך, וזה ודאי ליתא דגם הס' יראים לא היה בזה רק כמסתפק בלא הכרעה, ואיך נימא דלהתוס' שמהם הביא ראיה להיראים תהיה לדבר פשוט דמקנך הוא דוקא טהורות כמו בקרך, ומכש"כ דמקראי טובא מוכח להיפוך כנ"ל, ומדוע נחזיק להתוס' אפילו כמסתפקים בזה.

ואדרבא אם באנו לדייק מדברי התוס' היה נלע"ד לדייק להיפוך, דלכאורה אחרי דאית להו להתוס' מיעוטא דמבקרך, ל"ל תו לאתויי בתר הכי דה"ה דמפיק ליה מכל מקנך תזכר, ולכן אפ"ל דמבקרך לא הוה ממועט שותפות רק בטהורה כמש"כ הגאון הנ"ל, להכי הביאו נמי האי קרא דמקנך למעט שותפות גם בבהמה טמאה, אך באמת עצם הוכחת התוס' מבקרך, משום דנמשך לפרש ע"פ סוגיא דתולין דקל"ה, ושם ממועט שותפות עכו"ם מכ"ף דכתיב גבי בקרך. דידך אין דשותפות לא, וזהו דמסקו התוס' דה"ה מכ"ף דמקנך, ולהיותם בחד כללא ובחד פרטא כנ"ל, נלע"ד דחד דינא אית להו, ועמש"כ בחידושי לקמן ד"ג ע"א.

תוכן העניינים

אור הישר על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה