אור ברסלב

אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן

דף קי:

דף קי.

לא צריכא דיהביה לידעיה במשמרתו דיהוריב מאי מי אמרינן כיון דלאו משמרתו הוא ולא כלום הוא א"ד כיון דלא חזי ליה מעיקרא לידעיה קאי תיקו, ע' בת' מהרש"ם ח"ב סי' קנ"ז.

שם כי קמבע"ל כגון שנפלו לו עשר בהמות בגזל הגר כו', ע' לח"מ פ"ו ה"י מה' בכורות ובת' דבר אברהם סי' כ"ז.

שם אלא מעתה חטאת שמתו בעליה תיפוק לחולין דאדעתא דהכי לא אפרשה כו', ע' מהרי"ק שרש ק"א.

שם אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה עצמה התם אנן סהדי דמינח ניחא לה בכל דהו כו', והנה במרדכי פ' החולץ רמז כ"ט הביא בשם תשובת הגאונים יבמה שנפלה לפני מומר דפטורה מן החליצה ומן היבום היכא דליכא יבם אחר אלא הוא ולא הביאו שום ראיה לדבריהם וכ' רש"י בתשובה דלא סמכינן עלייהו כלל ואע"פ שחטא ישראל הוא לכל דבר ואם קידש קידושיו קידושין וחולץ ולא מייבם והביא הר"ם ראיה לדברי הגאונים מסוגיא דהכא דהא משמע דאם נפלה לפני מוכה שחין הוה תצא בלא חליצה משום דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה לולא טעמא דמינח ניחא לה בבעל כל דהו א"כ גבי מומר דליכא למימר הכי דאנן סהדי דלא ניחא לה להתייבם לו כי יעבירנה על דת לבא עליה בגיות וכל זמן שהיא נדה וא"כ נפקא בלא חליצה כו', וע"ע בתשובות מיימוני דשייכי לה' אישות ובתרומת הדשן סי' רכ"ג ובתשב"ץ ח"ג סי' מ"ז ובת' מהר"י מינץ סי' י"ב.

ונלע"ד דמחלקותם שם לדינא נובע מהבנתם בסוגיא שלפנינו. לפ"מ דשם הוכיחו הגאונים מתירוץ הש"ס דמינח ניחא לה בכל דהו דקאי על היבם, וממילא במומר דאנן סהדי דלא ניחא לה ליפול לפניו משום דיעבירנה על הדת, לפ"ז הדרא קושית הש"ס דתיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה עצמה, אבל לפירש"י דהכא אין שום ראיה מהא דבסוגיין דהא כתב וז"ל דמינח ניחא לה להתקדש לראשון שהוא שלם על ספק זה שאם ימות תזקק לאחיו ע"ש ולפי פירוש זה אינה חוששת לספק נפילה לפני שום יבם, וקידושיה הראשונים ודאית וממילא זקוקה אח"כ לכל מי שתפול אחר מיתתו, זהו מצד ההבנה בביאור הש"ס דמהכא לאו ראיה היא, לבד מה דלדינא ס"ל לרש"י דאע"פ שחטא ישראל הוא לכל דבר כדביאר דעתו בפירוש, וע' ח"ס אה"ע ח"ב סי' סמ"ך וסי' ע"ד ובמש"כ בחידושי להוריות י"א ע"א.

תוד"ה למאי נ"מ בסה"ד. ונראה דבחד מנהון גרסינן רבה. ע' נובי"ק חא"ח סי' כ'.

תוד"ה כסף מכפר מחצה. מכאן נראה דכהן אינו יכול למחול כיון דהוי כפרה, ע' העמק שאלה לשאילתות ר"פ נשא.

תוד"ה דאדעתיה. וא"ת אדם שקנה מחבירו שום דבר ונתקלקל יבטל המקח דאדעתא דהכי לא קנה וי"ל דהתם לאו בלוקח לחודיה תליא מילתא אלא כמ"כ בדעת מוכר ומוכר אקנה ליה אדעתא דהכי כו', ובכתובות מ"ז ע"ב הוכיחו התוס' לחילוק זה מהא דבסוגיין דלא פריך רק מיבמה ולא פריך מאשה שנעשה בעלה בעל מום תיפוק בלא גט דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה ובע"כ משום דתליא נמי בדעת המקדש כו' ע"ש, וע' בת' ח"ס אה"ע ח"ב סי' ע"ד ובנוב"י מ"ת חאה"ע סי' פ'.

והנה בסנהדרין דס"ט מייתי ראיה דבדיני נפשות אזלינן בתר רובא מדתנן בת ג' שנים ויום אחד מתקדשת בביאה כו' ואם בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתין עליה והיא פטורה ואמאי אימא איילונית היא ואדעתא דהכי לא קדיש אלא לאו דאמרינן זיל בתר רובא ורוב נשים לאו איילונית נינהו כו' הב"ע דקבלה עילויה ופירש"י דקבלה בעלה עילויה דאפילו תמצא איילונית חפץ הוא בה וקידושיה קידושין ע"ש. ולפ"ז משמע מתירוץ הש"ס דמשנה דבת ג' שנים איירי דוקא בכה"ג דקבלה עילויה אבל אי לא קבלה עילויה אין זו אשת איש משום דאמרינן אדעתא דהכי לא קדיש ובתר רובא נמי לא אזלינן, וקשה לפ"מ דהתם איירי שמסרה אביה לשם קידושין כדפירש"י בנדה מ"ד ובסנהדרין שם, ובאופן זה הלא כתבו התוס' בשם ר"ת בקידושין ד"ה סע"א דמתחשבין עם דעת האב כאילו היתה היא בת דעת, א"כ מאי מייתי ראיה מהך דבת ג' שנים דאזלינן בת"ר דאל"ה אימא איילונית היא ואדעתא דהכי לא קדיש, הלא י"ל דלהכי לא אמרינן התם אדעתא דהכי לא קדיש משום דתליא נמי בדעת אביה כדכ' התוס' הכא ובכתובות, ולפ"ז אפילו לא קבלה עילויה נמי קידושיה קידושין גמורין ומומתין על ידה.

וכמ"כ איכא למידק מהא דסנהדרין על סוגיא דהכא מאי מקשה דיבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה עצמה דילמא משום דאזלינן בתר רובא כדדייק בסנהדרין שם ורוב נשים אינן נופלות לחליצה. ולכן אמרינן דבהכרח נתקדשה אדעתא דהכי משום דדעת תורה ושכל האנושי נוטה למיזל בתר רובא דעלמא, ולפ"ז אפילו בלא טעמא דטב למיתב טן דו שפיר נתקדשה מדעתה כדסמכה על רובא דעלמא שאינן נופלות לחליצה וצ"ע כעת.

תוכן העניינים

אור הישר על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה