אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קי.
האי זקן או חולה ה"ד כו' עבודה דכי עביד ליה ע"י הדחק עבודה היא משוי שליח כו', ע' נוב"י מ"ת חאה"ע סי' ע' ובדורש לציון דרוש י"ג ובמש"כ הגר"י רייזין ז"ל בזה בספרו פורת יוסף סי' ט' וע"ע העמק שאלה לשאילתות פ' חיי שרה סי' י"ז אות ב'.
במשנה נתן הכסף ליהוריב ואשם לידעיה יצא כו', ע' מה שהאריך בזה המל"מ פ"ח הי"ב מה' גזילה.
רש"י ד"ה ועבודתה ועורה לאנשי משמר דכיון דלא חזי לאכילה לא משוי שליח לאכילה, וראיתי בס' שאילת שלום סי' כ"ד שכ' ושמעתי מקשים איך שייך שליחות באכילה וכי אדם עושה שליח על כזית מצה בפסח וע"ש מה שתירץ, ולדעתי ל"ד כלל דגבי כזית מצה מצוה פרטית היא עליו לאכול ולא שייך בזה שליחות, משא"כ אכילת קדשים דאף שהיא עשה דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם כדפירש"י בפסחים נ"ט ע"א אבל אין זו עשה על שום כהן פרטי, הגע עצמך אם הכהן היה בריא לעבודת ההקרבה ואין לו היום תאות אכילה האם אסור לו בשביל זה להקריב, הרי ודאי דהוא מקריב וכהן אחר יאכלנה דמצוה היא על המשמר. דכל עצם זכות הקרבת הקרבנות ואכילתן שייך לאנשי משמר זה, אמנם אם כהן מאנשי משמר יש לו קרבן להקריב קרי ליה רחמנא קדשיו והוא שלו, להקרבה ילפינן מקרא דובא בכל אות נפשו ושרת, וליהנות מבשרו ועורו מדכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו. אולם אם חסר לו מציאות ההקרבה להיותו בע"מ או מציאות האכילה להיותו זקן או חולה על זה סובבת הברייתא, וביארו דאם היה בעל מום אף דחזי לאכילה מ"מ כיון דלא חזי להקרבה נחלקו בזה שני הלשונות של רש"י למי שייך הבשר והעור, ובזה נחלקו גם הרמב"ם והראב"ד בפ"ד ה"ז מכלי המקדש, וע' מה שהאריך בזה בזרע אברהם על הספרי בפ' נשא בפסוק ואיש את קדשיו, אבל זקן או חולה יש לו הזכות לתת להקריב לכל כהן שירצה ועבודתה ועורה לאנשי משמר, ואוקימנא בשיכול לעשות ע"י הדחק דעביד ע"י הדחק עבודה היא משוי שליח דלענין זה הוא קדשיו אבל לענין אכילה דע"י הדחק לאו כלום היא משו"ה לא נפיק זכות קדשיו מאנשי משמר דסוף סוף מטרת בשר הקרבן היא לאכילה כנ"ל, וכיון דאיהו לא חזי לאכילה משו"ה לא שייך בזה שליחות ונשאר זכות האכילה של הקרבן ברשות המשמר, נמצא דהכא דיינינן לא על עצם האכילה רק על בשר קרבן זה דרחמנא קרי ליה קדשיו, דבאופן זה למי שייך הזכות של ההקרבה והאכילה שיש לכהן בעל הקרבן בקרבנו, מה שייך לו בפרטיות למסור לכל מי שירצה דהא הוא קדשיו, ומה שנשאר ברשות המשמר, ולפ"ז אין זה ענין לשליחות האכילה כשליחות לאכילת מצה, ומשום דרש"י כתב לשון משוי שליח גבי עבודה כתב נמי לא משוי שליח גבי אכילה, אבל באמת אין שייך לשון שליחות גבי אכילה כמו דבגמרא גריס רק גבי עבודה, והבנת כלל הסוגיא היא רק כנ"ל.