אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קז.
תני רמב"ח ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת כו', ע' בחידושי הר"ן לב"מ צ"ח ע"א.
רש"י ד"ה עירוב פרשיות פסוק שהוא מפרשה אחרת נתערב בזו שאינו מקומו כו', ויל"ד טובא בשלמא לפי' ר"ת דכי כתיב כי הוא זה זה אמלוה נמי הוא, ניחא מאי דקרי ליה עירוב פרשיות, משא"כ לפירש"י דפסוק זה הוא מפרשה אחרת שאינו מקומו, עיקור פרשיות הו"ל למימר, וע' בביאור הגר"א לחו"מ סי' פ"ז סק"ח וצ"ע כעת.
רש"י ד"ה אבל בפקדון דאין כאן טובה מעיז ומעיז, ע' נוב"י מ"ת חח"מ סי' כ"ח וע"ע בת' מהר"ח או"ז סי' רי"ש.
תוד"ה עירוב. מפרש ר"ת מ"ט דמלוה פירוש מאי טעמא דמודה במקצת חייב ולא מיהמן במגו דאי בעי כפר הכל כו', והנה בת' הרמ"א סי' ס"ו כ' וז"ל ומגו דאורייתא כמו שפירשו בתוס' ב"ק ק"ז לגבי הא דאמרינן מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע ע"ש, ונלע"ד דעל דברי תוס' אלו סובבים דבריו, היינו לפמש"כ התוס' מקודם בשם ר"ת דחיוב מודה במקצת דמלוה הוא מקרא דכי הוא זה, ואפ"ה כתבו בשם ר"ת דמודה במקצת הי"ל לפטור במגו לדחות קרא דכי הוא זה משמע דס"ל דמגו דאורייתא.
אמנם זהו גופא טעמא בעי הלא בכל דבר שהוא מן התורה אמרינן אין לך בו אלא חידושו ועוקר הרי הרים של סברות האנושי. ומשו"ה כל היכא דאמר עליך אמר קרא בטלו כל הקושיות והסברות, והכא חזינן דמגו שהיא רק סברא השיגה ידה עד כדי לבטל גזה"כ דכי הוא זה, ועל יסודה נבנו תלי תלים של פרטים ופרטי פרטים בכללי מגו כמבואר בשו"ע ומפרשים סי' פ"ב ע"ש, וחומר הענין יכריחנו להבין היכא רמיזא מגו בתורה, ומדוע דוקא במודה במקצת אמר רבה מפני מה אמרה תורה ולא במקום אחר.
לכן נלע"ד דהענין הוא לפ"מ דרבה ראה דמנתקינן קרא מדוכתיה לערבו בפרשה אחרת כדאמרינן עירוב פרשיות כתוב כאן ואוקמינן קרא דכי הוא זה דכתיב גבי פקדון לאמר דקאי נמי אמלוה, ומזה הבין דבאמת הוה צריך מודה במקצת להיות פטור מטעם מגו דאי בעי כפר הכל כדביארו התוס' בשם ר"ת בדעתא דרבה, דלהכי גלי רחמנא הכא דלא אמרינן מגו משום חזקה דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו כו' והאי בכולי בעי דנכפריה כו' ובכולי בעי דלודי ליה כו' הלכיך רמי רחמנא שבועה עליה כי היכא דלודי ליה בכולי כו'. והשתא מדאיצטריך הכא לנתוקי קרא מדוכתיה להורות דהכא לא אמרינן מגו דאי בעי כפר הכל, והטעם משום דרחמנא נחית לטבעיות בני האדם ותכונותיהם, ממילא מוכח דבעלמא מגו דאורייתא, דאל"ה אמאי אצטריך קרא הכא למעטו מדין מגו, כן מדחזינן דרחמנא שקיל וטרי להתחשב עם תכונות האדם בטענותיו באיזה מקום יוכל לכפור מצד טבעו וממילא בזה אמרינן מגו ובאיזה מקום לא יוכל לכפור כדביאר רבה גופיה, בזה הורו לנו בש"ס שיש כח ביד החכמים לשקול בשכלם דלא אמרינן מגו רק אם הוא מתאים עם טבע האדם והענין. וממילא כל היכא דהוא נגד הטבע שללו מענין זה דין מגו כנלע"ד.
בא"ד ואי הוה אמרינן דלר' יוחנן ולרמב"ח לא מחייב אפקדון אכפירה והודאה בלא נאנסו הוה ניחא כו', ע' נוב"י מ"ת חח"מ סי' י"ט.