אור ברסלב

אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן

דף צ:

דף צ.

במשנה החובל בעצמו אע"פ שאינו רשאי פטור כו', ע' בת' חו"י סי' קס"ג.

שם איבעיא להו מנה צורי תנן או מנה מדינה תנן כו', ע' בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' פ"ב.

שם כי תניא ההיא כגון שראו בלילה כו', ע' בחידושי הריטב"א לכתובות כ"א ע"ב ולראש השנה רפ"ג.

שם וכי קדמו ודנוהו ד"נ מאי הוי ליהדר ולידייניה נמי ממונות כו', והק' הקצוה"ח בסי' ת"ו הלא בכריתות כ"ד אמרינן שוה"נ שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו וכיון דבגמה"ד נעשה הפקר איך פריך הש"ס ליהדר ולידייניה נמי ממונות הא אמרינן לעיל די"ג ע"ב נגח ואח"כ הפקיר פטור, וע"ש מה שתירץ ובמה שהשיג עליו בת' ברית יעקב סי' ז' וע"ע בת' רע"א סי' קצ"ו.

ולע"ד לפ"מ דהמימרא בכריתות ר' יוחנן קאמר לה וא"כ קושית הקצוה"ח נסתר מחמתו, דאיהו גופיה כ' בסי' רע"ג סק"ג דר' יוחנן ס"ל כד' יוסי בנדרים מ"ג דאין הפקר יוצא מיד בעלים אלא בזכיה ע"ש, והא דנגח ואח"כ הפקיר פטור מבואר בהדיא התנאי בחו"מ סי' ת"ו ס"ג דהוא דוקא כשזכה בו אחר ע"ש וא"כ י"ל דכל דברי ר' יוחנן הוא דאם נמצא מי שמחזיק בו זכה בו, אבל כל זמן דלא זכה בו שום אדם לא יצא עדיין מרשות בעלים הראשונים נס אליבא דר' יוחנן ושפיר פריך הש"ס ליהדר ולידייניה נמי ממונות, בר מן דין י"ל דאע"ג דבעלמא מן הסתם הוא הפקר אבל הכא פריך הש"ס דמשום שיעבודא דניזק לגבות הזיקו מן העלייה דמזיק יעכבו הב"ד את השור תחת ידם עד אחרי גמה"ד דדיני ממינות ג"כ, ובחידושי לכריתות שם הארכתי בזה.

אחרי שובי נחמתי לאמר דדוקא גבי הוזמו עדיו שייך לאמר דין הפקר וזכיה, דכיון דהוזמו עדיו נמצא שלא היה מעולם שוה"נ, אבל בגמ"ד שלא הוזמו עדיו אין בו לא דין הפקר ולא דין זכיה כדאמרינן בחולין קל"ח סע"ב קל"ט רע"א אי דגמר דיניה בר קטלא הוא אלא דלא גמר דיניה ובעי לאתויי לבי דינא וקיומי ביה ובערת הרע מקרבך ופירש"י בר קטלא הוא ומהיכן נמלט ובערת הרע מצוה על כל הפוגע בחייבי מיתה להביאן לב"ד כדי לבער רשעים מישראל ע"ש, והשתא הגע עצמך אם פגע במזיק שהוא בר מיתה מחוייב גם לכתחילה להביאו לב"ד כדי לקיים בו ובערת הרע, מכש"כ כשכבר נגמר דינו למיתה הלא החוב על הב"ד ואפילו על הזוכה לבערו מן העולם, ומה מקום לאמר בו דין הפקר או זכייה, והכא פריך הש"ס דמשום חוב המזיק לניזק לא יוציאוהו עוד הב"ד לקטלא עד שידינוהו ג"כ ממונות, דצריך שיהיה בעל השור יעמוד על שורו בשעת הדין כנלע"ד.

תוד"ה כגון הראשון. אם ראוהו ביום דנין ע"פ ראייה דלא תהא שמיעה גדולה מראייה כו', ע' בתוס' ר"ה כ"ה ע"ב ושם כ"ו ע"א ובחידושי הר"ן שם.

תוכן העניינים

אור הישר על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה