אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף צ.
המוכר עבדו לאחר ופסק עמו שישמשנו שלשים יום רמ"א ראשון ישנו בדין יום או יומים מפני שהוא תחתיו קסבר ק"פ כקה"ג דמי רי"א שני ישנו בדין יום או יומים מפני שהוא כספו קסבר ק"פ לכקה"ג, והק' בקצוה"ח סי' שפ"ו סק"ז לפ"מ דאמרינן בפסחים דכ"ט אהא דתניא האוכל חמץ של הקדש כו' דמ"ד מעל סבר אע"ג דהשתא לא חזי כיון דלקמיה חזי גול"מ הוא וכממון דמי והשתא לפ"מ דר"מ ס"ל כר"ש לעיל דע"א דגורם לממון כמ"ד א"כ ניהי דק"פ כקה"ג הא לאחר שלשים דשני הוה וא"כ תוך שלשים נמי הוי דשני מחמת דבר הגול"מ, וע' בעונג יו"ט סי' כ"ו.
ולע"ד יפלא עצם הקושיא הלא ר"מ דייק בעיקר הא דכתיב תחת ידו דהוא רשותו כמבואר במכילתא ור' יהודא דייק יותר מאי דכתיב כספו דלכן הוא דשני, וכ"ה הלשון בירושלמי קידושין פ"ג ה"א מאן דמר הראשון ביום וביומים ומת תחת ידו מאן דאמר השני ביום וביומים כי כספו הוא ע"ש, והשתא נחזי אנן הלא ר"מ מודה דכספו הוא דשני ואפ"ה קאמר דזכות יום או יומים שייך לראשון משום דמעשה ההכאה היתה ברשותו והוא כדכתיב תחת ידו, הרי דר"מ מתחשב רק עם זמן ההוה ולא עם זמן העתיד אע"פ דאז הוא כספו ממש, מכש"כ דלא יתחשב בזה עם גורם לממון של העתיד.
שם ר' יהודא אומר שני ישנו בדין יום או יומים מפני שהוא כספו קסבר קנין פירות לאו כקה"ג דמי, ע' ב"ב ד"נ ע"ב תוד"ה קנין פירות ובתוס' ור"ן לגיטין מ"ח ריש ע"א.
במשנה סטרו נותן לו מאתים זוז כו', ע' בליקוטים סוף ס' פרדס הגדול ובתורת חיים לסנהדרין דף נ"ח ע"ב.
תוד"ה איש ואשה. ובענין זה י"ל עבד של שני שותפין דבסמוך שלזה הגוף ולזה הפירות כו', עמש"כ הגאון נצי"ב ז"ל בביאור הרחב דבר פ' בהר כ"ה ט"ו.