אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף עז.
פרה מטמא טו"א הואיל והיתה לה שעת הכושר, ע' ברש"י שבועות י"א ע"ב ובמה שהאריך בזה הרשב"א בתשובותיו סי' ל"ב וסי' תקפ"ג.
תוד"ה פרה הראשון. ומיהו שעיר המשתלח קשה לר"י שיטמא מחיים טו"א לר"ש למ"ד ביומא ס"ז דשרו אבריו בהנאה דכיון שעומד לדחות כדחוי דמי וי"ל כו' ע"כ, והנה לפמש"כ התוס' הכא גופה דלא אמרינן לר"ש כה"ע לזרוק כז"ד דוקא היכא דנתקבל הדם בכוס וא"צ לשום פעולה אחרת זולת הזריקה, א"כ לא דמי כלל לפעולת דחיית השעיר דעד פעולה זו חסרו עוד כמה פעולות, היינו להוליכו חוץ לירושלים ומשם עד הצוק עשר סוכות, ואפשר שיחלה השעיר ויצטרך להוליכו על כתפו כדאמרינן ביומא ס"ו, וגם אהא דלא אמרינן כה"ע לשחוט כשחוט דמי כתבו התוס' הכא משום חסרון פעולת השחיטה דלא דמי לכל העומד לזרוק שהדם הוא בכוס, ומכש"כ דאין מקום לאמר כדחוי דמי כדחסרו עדיין כל הפעולות הנ"ל, וניהי דס"ל לר"מ בזבחים ק"ה ע"א דשעיר המשתלח מטמא כשהוא חי. אבל הכא דאתינן להיתר הנאת אבריו ומטעם כה"ע קשה הלא עדיין אינו עומד לכך עתה עד פעולת הדחיה ממש, ולאמר דכוונת התוס' הוא נמי כדקאי השעיר ממש סמוך לדחייתו דאז נימא כה"ע לדחות כדחוי דמי, ג"כ בלתי מובן מנא ליה להתוס' להקשות הלא אפ"ל דכל כה"ג ס"ל לר"ש באמת דאמרינן אז כל העומד, כן מנליה להתוס' הכרעת ר"ש לענין היתר הנאה באברי שעיר המשתלח דילמא ס"ל כמ"ד ביומא שם דאסורין בהנאה, ור"ש הלא ס"ל בבכורות ד"ט דאוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים אין קרוי אוכל לענין טומאת אוכלין, ומאן דס"ל דשרו אבריו בהנאה אפ"ל דאיהו סבר כרבנן דר"ש דלא אמרינן כה"ע אפילו בזריקה גופה, וכמש"כ התוס' לעיל ע"ו ע"ב דגם ר' אושעיא לא ס"ל כר"ש, ועמש"כ בחידושי לעיל ע"ו ע"ב ולבכורות ד"ט ע"ב ולזבחים ק"ה ע"א ולמנחות ק"א ע"ב וק"ב ע"א וצ"ע.
תוד"ה פרה השני. ומשני א"צ הכשר טומאה ממקום אחר כו', לפנינו בזבחים ק"ה ע"א הגרסא צריכין הכשר טומאה ממקום אחר, וע"ש בחק נתן ובמש"כ בחידושי שם.