אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף עו:
תהי בה ר' אלעזר לר' יוחנן שחיטה מתרת והלא זריקה מתרת, הנה קושית ר' אלעזר מדוייקת טפי לפ"מ דר' יוחנן גופיה ס"ל במעילה ד"ה ע"א היתר אכילה שנינו והוא לאחר זריקה, ואיך קאמר הכא דשחיטה מתרת אע"פ שלא נזרק עדיין. אמנם כבר הקשו התוס' במנחות ק"ב ע"א ד"ה דאי בעי, מר' יוחנן דמעילה אדר' יוחנן דבסוגיין, ולפמש"כ הלא קושית התוס' שם היא ממש קושית ר' אלעזר דהכא, והנה סתמא דגמרא בסוגיין קאמר אישתמיטתיה הא דר"ש כה"ע לזרוק כז"ד, ולכאורה קשה טובא מנא להו להש"ס לאמר דאישתמיטתיה, דילמא ס"ל כרבנן דר"ש דלית להו כל העומד, וכדכ' התוס' בסוגיין בשם ר"ת דר' אושעיא ל"ל כה"ע לזרוק כז"ד אלא כת"ק ע"ש, ובע"כ דתשובה נצחת היא, והיינו דלר' אלעזר אישתמיטתיה דכל אוקימתא דר' יוחנן הכא הוא לאוקים דעת ר"ש, ולפי שיטתו עכ"פ שפיר תירץ, אע"ג דר' יוחנן לגרמיה ס"ל היתר אכילה שנינו, ועפ"ז סרה קושית התוס' במנחות מר' יוחנן ומרב אשי, דאפ"ל דתרווייהו ס"ל דלא כר"ש, ואפ"ה נכונה אוקימתא דהכא דאיירי אליבא דר"ש, כן היה נלע"ד לולא דברי התוס' במנחות שם.
שם כל העומד לזרוק כז"ד כו' ע' בת' ח"צ סי' ס"ב ובת' חו"י סי' פ"א ובת' מקום שמואל סי' ג' מ"ח ק"א ובס' שערי רחמים חא"ח סי' י"ב ובמה שהארכתי בחידושי למנחות ק"א ק"ב ובש"מ.
רש"י ד"ה וכל העומד לפדות. ובבעלי מומין מעיקרן עסקינן כו', ע' פני יהושע ובס' שאילת שלום סי' י"ג אות ז' ובהעמק שאלה לשאילתות פ' נח סי' ו' אות ה'.
תוד"ה כל העומד. דמצוה להמתין מלזרוק עד שתקבל כל דם הנפש כו', עמש"כ בחידושי לחולין ד"פ ע"ב בתוד"ה דכמה.