אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף נג:
א"ק והמת יהיה לו במי שהמת שלו יצא זה שאין המת שלו, הנה מקרא זה כתיב גבי בור ואתא למעט שור פסולי המוקדשין שנפל לבור דבעל הבור פטור, והמת יהיה לו דכתיב גבי שור אתא לבעלים מטפלין בנבילה כדמסקינן הכא ולעיל ד"י ע"ב, וע"ש ע"א רש"י ד"ה שור פסולי המוקדשין, ופטור דאדם שנפל לבור ילפינן משור ולא אדם כדלעיל כ"ח ע"ב, ולהירושלמי דמכילתין פ"א ה"א דריש חד והמת יהיה לו לבעלים מטפלין בנבילה, ואידך מי שהמת שלו יצא אדם שאין לו הנאה במותו, ולפ"ז אייתר להו שור דדרשינן בבבלי למעט אדם, ולהכי דרשי בפ"ה ה"ז שור ולא שור בכליו חמור ולא חמור בכליו ותרווייהו צריכי כדאמר התם.
אמנם בדרשת המכילתא הנני נבוך לע"ד. לפ"מ דגם איהו דריש כמו בירושלמי שור ולא שור בכליו חמור ולא חמור בכליו, והני תרי קראי דוהמת יהיה לו. דריש לתרווייהו שיהיו לניזק מגיד ששמין דמי נבלתו ומנכה לו דמי נזקו ע"ש, ולפ"ז קשה, ראשונה תרי קראי לזה ל"ל, ועוד מנא ליה להמכילתא למעט אדם שנפל לבור ומת דפטור מכופר. וא"ל דנפק"ל מקרא דוגם את המת יחצון יצא אדם שאין הימנו הנאה במותו כדנפק"ל בתוספתא פ"ו ע"ש, ז"א דהא האי קרא נדרש במכילתא שם רק על שור בשור כדלעיל דל"ד, והוא כעין שכ' התוס' לעיל ד"י ע"א בד"ה שהשור, אקרא דוהמת יהיה לו דמשתעי בשור דלא ממעט מיניה אדם וצ"ע כעת, וע' בבעלי התוספות עה"ת פ' משפטים בפסוק ונפל שמה שור ובריב"א שם ובמשך חכמה בפסוק והמת יהיה לו.
רש"י ד"ה לענין נזקין. דהא דקיי"ל לגבי בור שור ולא אדם בקטלא קיי"ל כגון אם נפל לתוכו עבד ומת כו', ע' בתוס' לעיל ד"ט סוף ע"ב ושם ד"י ע"א ד"ה שהשור ובמה"פ וציון ירושלים לירושלמי דמכילתין פ"א ה"א ד"ה יצא אדם.
תוד"ה הא כרבנן. דלא תימא דוקא בשור ובור אמרינן הכי דכי ליכא לאשתלומי כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' צ"ג.