אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כז.
פתח בכד וסיים בחבית ותנן נמי כו' אר"פ היינו כד היינו חבית למאי נ"מ למו"מ כו', הנה משמע דבלשונם אז הוו דקרו ליה כדא ודקרו ליה חביתא, דאל"ה אין סברא לאמר דמסדר המשנה בדה לשון מלבו לכנות כד בלשון חבית וחבית בלשון כד, וע"פ הנחה זו מובן נמי, הא דבשילהי דמאי פתח נמי בלשון כד וסיים בחבית, וכן בסוכה מ"ח ע"ב קרי לה במשנה חבית, ולאותו כלי גופיה קרי במשנה מעילה י"ג ע"ב כד, ואע"ג דשם אין נ"מ למו"מ, ולא פריך מידי על שינוי הלשון, ובע"כ דבלשונם איכא דקרי ליה הכי ואיכא דקרי ליה הכי, אולם הכא חשיב המקשן כל הני מתניתין דבכל חדא גופה פתח בכד וסיים בחבית, ועל זה פריך מדוע נשתמש התנא בכל אחת שבמשניות הללו בתרי לישני, ועלה אר"פ דבאמת היינו הך, ובמכילתין דוקא ששינה בלשונו, היתה בכוונה מיוחדת להורות נ"מ למקח וממכר, וע' בפי' רבינו חננאל.
רש"י ד"ה חייב דהא דלא סלקה סבר אתבעיניה ליה בדינא ויפרע לי, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' רנ"ה.
תוד"ה קרע. דילמא שאני הכא שהי"ל להסיר הגחלת מעל בגדו כו', ע' מרדכי פ' החובל סי' צ"ט.
תוד"ה הניח. ומיירי שלא מת העבד אלא הוזק כו', ע' בת' ברית יעקב סי' ק"ד.
תוד"ה ואיכא. קים לי בנפשאי שאני מן המיעוט כו', ע' מהרי"ק שרש קמ"ט ובתקפו כהן ובתומים ונה"מ סי' כ"ה דיני תפיסה ובברכי יוסף שם ובת' שבות יעקב ח"א סי' ק"ט וסי' קס"ז ובח"ס חי"ד סי' רמ"א.