אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כו:
אמר רבה היתה אבן מונחת לו בחיקו כו' לענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה, ע' שבת י"א ע"א תוד"ה שמא ובת' הגרע"א סי' ח' ובמש"כ בחידושי לכריתות י"ט ע"ב וע"ע בס' אורח נאמן לאו"ח סי' ב' סק"ה.
תוד"ה ואמר רבה זרק כלי מראש הגג. רבה גרסינן דרבא מספקא ליה לעיל אי בתר מעיקרא אזלינן אי לא כו' ע"כ, והנה בסנהדרין ע"ז ע"ב אמר רבא זרק צרור בכותל וחזרה לאחוריה והרגה חייב ותנא תונא כו' במזיד נהרגין איצטריכא ליה מהו דתימא התראת ספק היא מי יימר דהדרא קמ"ל ע"ש, ולכאורה הלא הצרור לא הלכה במישור כלפי הנהרג אלא שחזרה לאחוריה והרגה, א"כ אמאי לא תהיה נחשבת באמת להתראת ספק מטעם מי יימר דהדרה, ובע"כ דאין אנו מתחשבין עם הספק לשעתו אל המותרה והמתרה, רק כיון דמצד הטבע היתה מוכרחת מעיקרא לחזור לאחוריה ולהרוג כאשר הורה הנסיון המאוחר לכן דיינינן ליה בתר מעיקרא, ולפ"ז קשה הרי ס"ל לרבא שם איהו גופיה דאף בדיני נפשות אזלינן בתר מעיקרא ואע"ג שחזרה לאחוריה, ומכש"כ בכח פשוט וישר של זריקת הכלי מן הגג לארץ ובנוגע רק להיזק ממון אמאי מספקא ליה לרבא אי בתר מעיקרא אזלינן.
וי"ל דבאמת בכל התראה להורג נפש נמצא עכ"פ ספק קצת בשעת ההתראה אולי לא תפעול פעולת הכאתו אל המוכה עד כדי להמית, אולם דין כזה גזרה תורה דאם אך נהרג פועלת אז ההתראה הקדומה, ולפ"ז בסנהדרין שם דדיינינן רק על ההתראה, דהא על שוגג גולין פריך הש"ס פשיטא, וכל החדוש הוא על במזיד נהרגין ומטעם ההתראה כנ"ל, בזה שפיר אשמעינן דאפילו אם חזרה לאחוריה והרגה פועלת ג"כ ההתראה הקדומה, כיון דע"י אדם זה וכח זה של זריקתו נהרג, משא"כ בסוגיין דזרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל דעצם ההיזק נוגע לתרי גברי, דאי אזלינן בתר מעיקרא חייב הזורק ואי בתר תבר מנא חייב השובר במקל, וכן לעיל י"ז ע"ב בדרסה על הכלי ולא שברתו ונתגלגל למקום אחר ונשבר, דנוגע לשני דינים נפרדים, דאי בתר מעיקרא גופיה הוא ומשלם נ"ש, ואי אזלינן בתר תבר מנא צרורות נינהו ומשלם ח"נ, בשני אלו שפיר יש מקום להסתפק מי הוא החייב לשלם, או באיזה אופן צריך לשלם נ"ש או ח"נ כנלע"ד.
תוד"ה קדם וסלקו פי' רב אלפס דרבה לטעמיה דל"ל דינא דגרמי כו' ולר"י נראה דהא גרמא בנזקין הוא כו', וע' ברמב"ם פ"ז מה' חובל ובמפרשים שם ובת' הרמ"א סי' י"ז ובת' ברית יעקב סי' ק"ד.