אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כו.
השור בסקילה ובעליו בין תם בין מועד משלם כופר שלם דברי ר' טרפון כופר שלם בתם לר"ט מנ"ל לאו משום דסבר לה כריה"ג דאמר תם משלם חצי כופר ברה"ר כו', וקשה הלא אפילו ריה"ג לא קאמר דתם משלם חצי כופר אלא דוקא כשאין השור בסקילה כגון ע"פ עד אחד או ע"פ בעלים אבל כשהוא בסקילה פטור תם מכופר דהביאהו לב"ד וישלם לך כדכ' התוס' לעיל ט"ו סוף ע"א ובכתובות ס"פ אלו נערות ע"ש, והכא הלא קאמר ר"ט בהדיא השור בסקילה ובעליו בין תם בין מועד משלם כופר שלם, הלא ס"ל דגם תם משלם את הכופר והוא דלא כריה"ג, ואפילו על דעת ר"ט גופיה הקשו בשטמ"ק איך משלם תם כופר כשנסקל הרי אינו משלם אלא מגופו הביאהו לב"ד וישלם לך, ובע"כ דר"ט נמי איירי כשהיה ע"פ שני עדים דאי ע"פ עד אחד או ע"פ הבעלים אז לא היה השור בסקילה וצ"ע כעת.
במשנה אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד כו', ואם הפסיד ע"י שנתכוין להציל את שלו ע' בת' הרמ"א סי' פ"ו.
תוד"ה ולא תהא שן ורגל. וי"ל צרורות יוכיחו שמשתלם מן העלייה לר"פ ואין משלם אלא ח"נ, ע' משך חכמה פ' מצורע בפסוק ואיש אשר יגע במשכבו ד"ה תו"כ פרשת זבים.
תוד"ה אלמא. דלרבא לא משלם כופר אליבא דההוא תנא איירי ולא משום דסבר רבא הכי ע"כ, הנה לקמן מ"א ע"א כתבו התוס' בד"ה לרבא, וז"ל אליבא דהך ברייתא קאמר, וכה"נ בחידושי הרשב"א הכא ע"ש, דבאמת לאו תנא יחידאי הוא לקמן ד"מ ע"ב, אלא דר"ש אתא לפרושי סתמא דברייתא דקתני מן הבהמה להוציא רובע ונרבע ומן הצאן להוציא הנוגח ואר"ש עלה למה נאמרו רובע ונוגח ומפרש לפי שיש בזה מה שאין בזה וחשיב נמי נוגח משלם כופר ורובע אין משלם כופר ופריך בגמרא שם כופר דרבעה ה"ד ופליגי באוקימתא דברייתא אביי ורבא, עד דלפי אוקימתא דתרווייהו נולד חילוק בדין רגל שדרסה ע"ג תינוק בחצר הניזק דלאביי משלם כופר לרבא לא משלם כופר, ועל זה הקשו התוס' הכא דלפ"מ דקיי"ל כרבא לגבי דאביי בר מיע"ל קג"ם כדביאר הקושיא בחידושי הרשב"א, א"כ תקשה הלכתא אהלכתא דהתם פסק רבא דליכא כופר ברגל והכא מסקינן אלמא איכא כופר ברגל, ועלה תירצו דרבא שם קאי רק אברייתא דהתם, אבל אכתי תקשה לפי תירוץ התוס', הרי יחד עם פלוגתא דאביי ורבא כרוכה סתמא דברייתא דהתם עם ביאור הכתוב דאם נאמר רובע למה נאמר נוגח כו', ובהכרח שנבא ג"כ לחילוק שביניהם דרובע אינו משלם כופר כמו שמשלם נוגח, ולפי אוקימתא דרבא תצמח נמי דלר"ט דהכא ל"ל כסתמא דברייתא דהתם, ואפילו אית ליה פליג אהאי דינא דקאמר ר"ש דרובע אינו משלם את הכופר כדמשלם נוגח, דאל"כ הדרא קושית ר"ש לדוכתא אם נאמר רובע למה נאמר נוגח כו', ולפ"ז מה הרויחו התוס' הלא אף אם תירוצם תעלה להשוות דעת רבא. אולם אכתי הברייתות לא יתאימו יחד עם שתי האוקימתות של שתי הסוגיות וצ"ע כעת.