אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כה:
מפץ במת מנין ודין הוא ומה פכין קטנים כו' נאמר בגד ועור בשרץ ונאמר בגד ועור במת כו', והנה הרמב"ם ר"פ כ"ג מה' כלים פסק דטומאת מפץ במת הוא מדבריהן ככל פשוטי כלי עץ, והק' עליו שם בקרית ספר הלא בסוגיין ילפינן מגז"ש דבגד ועור דשרץ ומפץ בשרץ מק"ו דפכין קטנים, ותירץ דמיירי במפץ של גמי ושל שיפה כפי' ר"ת בשבת דפ"ד סע"א דטומאתן מדרבנן לבד טומאת מדרס והא דילפינן מפכים לשאר טומאות היינו במפץ קנים כו' ע"ש, ולעד"נ דאין לחלק כן בדעת הרמב"ם לפ"מ שביאר דבריו להדיא בפ"א הי"ג מה' כלים דמפצות בכלל כלי העץ שהכל גדל מן העץ כעץ ע"ש.
לכן נלע"ד דדוקא ע"פ סוגיא דהכא דיליף מק"ו ומגז"ש להכי קרי לה מדבריהן, ע"פ שיטתו בסה"מ שרש שני ובפיה"מ לכלים פי"ז מי"ב דכל הנלמד מי"ג מדות נקרא מדברי סופרים, ולהכי פסק נמי ר"ה אישות דקידושי כסף הוא מדברי סופרים. אע"ג דילפינן קיחה קיחה משדה עפרון, ובמק"א הארכתי בזה.
שם הניחא למ"ד דון מינה ואוקי באתרא אלא למ"ד דון מינה ומינה מאי איכא למימר, והנה במהרש"ל כ' דקושית הש"ס של דון מינה היא רק אגז"ש ולא אהיקש, ובמהרש"א כתב דגם אהקישא פריך ע"ש, ודבריהם הובאו בשושנת העמקים להפמ"ג כלל ה', אבל שם כלל יוד הפליא להקשות על המהרש"ל ומהרש"א ז"ל, אמאי לא הביאו פירש"י בזבחים צ"א ע"ב ד"ה בדון מיניה שכ' להדיא דבגז"ש ובהיקש בתרווייהו שייך פלוגתא דדון מיניה, וע"ע ביבין שמועה כלל ק"ד ובת' חו"י ס"ס ר"ג ובסוף ס' באר יעקב קונטרס כללות הסוגיות כלל ל' ובחק נתן לזבחים ס"ה ע"ב בתוד"ה הבדיל ובברכת הזבח וצ"ק למנחות ק"ז ע"א.
שם אמר רבא א"ק וכבסתם בגדיכם ביום השביעי כל טומאות שאתם מטמאין במת לא יהו פחותין משבעה, ע' בחידושי הרשב"א בסוגיין ובמל"מ פ"ה ה"ג מה' טומאת מת.
שם ותהא שן ורגל חייב ברה"ר מק"ו כו' א"ק ובער בשדה אחר ולא ברה"ר, וקשה הלא אין לנו בקרא דבשדה אחר למעט אלא אחת משתי אלה, או רשות המזיק או רה"ר כדאמרינן לעיל כ"א ע"ב. וע"פ שני אלו או דלא תיהני הק"ו או דלא צריך לשום ק"ו, דאיך יועיל שום ק"ו לחייב ברה"ר אם הכתוב גילה בשדה אחר למעט רה"ר, ואי הוה ס"ל להמקשן דהאי בשדה אחר ממעט רק רשות המזיק, א"כ ברה"ר באמת חייב, לפ"ז למותר הוא לחייבם ברה"ר מדין ק"ו כיון דקושטא דמילתא היא מגזה"כ, וצ"ע כעת.
רש"י ד"ה מפץ במת מנין שמטמא כו' וזה אינו לא בכלל בגד ולא בכלל עור ולא בכלל כלי עץ כו' ע"כ, אמנם בשבת פ"ד סע"א פירש"י דהאי מפץ הוא של קנים. במת מנין שהוא טמא לפי שמצינו שפשוטי כלי עץ טהורין כו', וע"ש תוד"ה מפץ ובסוגיין בתוס' סד"ה וקמייתי.
תוד"ה ומה. ואע"ג דגבי קולית נבילה אמר בהעור והרוטב קכ"ו ע"ב דמחוסר נקיבה כמחוסר מעשה דמי כו' ע"כ, לפנינו הגרסא שם מחוסר נקיבה לאו כמחוסר מעשה דמי, וע"ש ק"ג ע"ב ובתמים דעים להראב"ד סי' קס"ג ובת' חו"י ס"ס פ"א.