אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כב.
איתמר ר' יוחנן אמר אשו משום חציו כו', ע' סנהדרין ע"ז ע"א תוד"ה סוף חמה ובת' ברית יעקב סי' ק"ד.
שם ת"ש גמל טעון פשתן כו' האי אש לאו ממונא דבעל הגמל הוא, עמש"כ בחידושי לקמן ל"ד ע"ב.
רש"י ד"ה משום ממונו. וקס"ד כו', ע' במהרש"א דהכא וע"ע זבחים ד"ס ע"ב רש"י ד"ה קדשים ובגליון הש"ס שם.
תוד"ה גדיא. ולא דמי לסרוכי וסליק שנסרך בחבית עד שמגיע ללפת, ע' נ"א ע"א ובמש"כ בחידושי שם.
תוד"ה אשו משום ממונו. ועוד דאין לך אדם שיתחייב בדליקה שיפקיר הגחלים וידליק גדיש של חבירו ולא כפ"ה דפי' דאיכא בינייהו דאדליק בגחלת שאין שלו ע"כ, וקשה הלא רש"י פי' רק אם במקרה הדליק היחיד בגחלת שאינו שלו אז פטור אליבא דר"ל דלאו ממונו הוא, אבל איך נימא דבשביל זה יסבור רש"י בכוונת ר"ל, שכל אחד מן הכלל יוכל להפקיר גחלתו במתכוין ולהדליק גדישו של חבירו ויהיה פטור, כמשמע ברור מלשון התוס' דאין לך אדם שיתחייב בדליקה שיפקיר הגחלים וידליק גדיש של חבירו, הרי אפילו אם לא ידליק הוא בעצמו אסור לו ג"כ להפקיר גחלתו אם עלול שעי"ז יבא היזק לשום אדם בעולם, כדאשכחן בחולין ד"ז ע"ב גבי הני כודנייתא חיוורתא דאמר רבי מפקרנא להו והשיבו ר' פנחס בן יאיר מפשת הזיקא ע"ש, הרי דאסור להפקיר דבר המזיק, ומה מקום לאמר שיפקיר גחלתו בשביל שיוכל בעצמו להדליק רכוש חבירו ויפטר, וצ"ע כעת.
תוד"ה לאו. מ"מ פשוט ליה להגמרא משום איזה דרשא דפטור על אש בהמתו דג' אבות נאמרו בשור ולא יותר ע"כ, הנה כל דברי התוס' קשה לע"ד, הרי אם באו לחפש טעם לפטור אש בהמתו אליבא דר"ל, למה הזכירו בזה איזה דרשה בלתי ידועה. ולא נקטו כמש"כ בעצמם לקמן מ"ח ע"א תוד"ה איש וז"ל משום דכתיב שלם ישלם המבעיר את הבערה דמשמע דוקא כשמבעיר עצמו הוא משלם ע"ש.
כן במש"כ דג' אבות נאמרו בשור ולא יותר בלתי מובן. דהא אפילו עצם האש אמרו עליו דכח אחר מעורב בו הוא הרוח, כדפירש"י לעיל ד"ג ע"ב בד"ה ברוח מצויה, ואיך נצרף אש לג' אבות דנאמרו בשור, דמש"א נאמרו בשור כוונתם למה שנמצאו בעצם תכונות השור, והיינו קרן שן ורגל וכן בתולדותיהן, משא"כ אם השור הזיק ע"י האש הרי בא לו האש מן הצד, והשור היה רק כגורם אל ההיזק ועצם המזיק היה האש, ואם היה מקום לסברא כזו, א"כ ל"ל קרא דאיש בור ולא שור בור שהביאו התוס' הכא, נימא הלא רק ג' דברים נאמרו בשור ולא יותר וצ"ע.