אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כא:
תוד"ה ומ"ס. וי"ל דלעיל מיירי לפי המסקנא דהכא ע"כ, והנה עפ"ד התוס' ניחא נמי גם לקמן בתרי דוכתי, אם נימא דקיימו לפי המסקנא דהכא, דלקמן כ"ג ע"א אהא דכלב שנטל חררה, דשקיל וטרי בש"ס דאכלה היכא אילימא דאכלה בגדיש דעלמא הא בעינן ובער בשדה אחר וליכא ומשני ל"צ דאכלה בגדיש דבעל חררה, ולכאורה כיון דבע"כ היו הלקיחה והאכילה בשתי רשויות וע"ל ד"כ ע"א תוד"ה מתגלגל, א"כ דוחק גדול להעמיד דמיירי באחד משני אלו, או דמקום החררה ומקום הגדיש היו דוקא סמוכים זל"ז, ואם היו רחוקים זמ"ז היה מדלג הכלב כל הרשויות מן מקום החררה עד שהביאה אל הגדיש דבעל חררה ושם אכלה, הלא טפי הי"ל לאוקמי שאכילת החררה היתה בגדיש דעלמא, ומתניתין דקתני דמשלם על החררה נ"ש, אתיא כר' יוסי ור"א דובער בשדה אחד ממעט רק שדה המזיק, אבל ברה"ר חייב כדס"ד בסוגיין, ולפ"ז כל היכא דאכלה משלם נ"ש, וכן לקמן כ"ה סוף ע"ב דבעי למילף בק"ו דתהא שן ורגל חייב ברה"ר ומשני א"ק ובער בשדה אחר ולא ברה"ר ע"ש, ולפי הס"ד דבסוגיין הלא פלוגתא דתנאי היא, ובע"כ דהני שתי סוגיות דלקמן ג"כ קיימו אליבא דמסקנא דהכא, דליכא מ"ד דס"ל דהאי בשדה אחר אתא למעט רשות המזיק, משום דסברא הוא דא"ל פירך ברשותי מאי בעי ולהא ל"צ קרא, ועמש"כ בחידושי לקמן כ"ה ע"ב שם.