אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף יג:
אמר רבא תודה שהזיקה גובה מבשרה ואינו גובה מלחמה לחם פשיטא כו', לכאורה ה"ה אם הלחם הזיק דאינו גובה מתודה, כגון אם ברשות המיוחד לשניהם עמד משקה של אחד מהם המוכן לחג הפסח, ונפל לתוכה חלת חמץ מלחמי תודה של חבירו ונתחמץ. דג"כ לא יוכל לגבות מן התודה, דמה לחם שבא לגלל תודה אפ"ה אינו גובה מן הלחם בשביל היזק התודה, ואע"ג דלחמי תודה נקראו תודה מכש"כ תודה שאינה גלל לחם ותודה לא איקרי לחם כדאמר במנחות ד"פ, פשיטא שאינו גובה מן התודה בעד היזק הלחם, וכמ"כ גם החלות הנותרות אינן משועבדות ג"כ לפרוע מהן ההיזק של החלה שהזיקה בחימוצה, לא מיבעיא אם היו ארבעים שהן רק למצוה, אלא אפילו אם היו ארבע חלות שהן לעיכובא כדאמרינן במנחות ע"ו ע"א, מ"מ אינו גובה מן האחרות, דניהי דשחיטת הזבח מקדשתן כאחת להכשר הקרבן כמבואר במשנה וברייתא דהתם ע"ח ע"ב, אבל לנזקין אינן זקוקות זל"ז, וטעם הדבר מובן, דמלבד שהחלות להיותן נפרדות אין מקום לחול היזק האחת על חברתה, וכדהקשו הכא בש"ס לחם פשיטא ופירש"י הא לא אזיק ע"כ, וה"ג כל חלה היא גוף בפ"ע, עוד מה"ט גופא משום דלחם גלל תודה הרי משועבד הלחם אל התודה, כן לתרומת לחמי תודה שצריך ליטול אחד מעשרה תרומה כדכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה', ותנן במנחות ע"ז שלא יטול מקרבן על חבירו ע"ש, ולהיות בזה חלק גבוה הרי זה דומה לשלמים שהזיקו דגובה מבשרן ואינו גובה מאימוריהן ואוקמינן דאינו גובה מבשרן כנגד אימוריהן, ולפ"ז יל"ד לכאורה מ"ש דרבא לא נקט נמי דין לחם שהזיק דאינו גובה מתודתה.
אמנם כ"ז הוא רק לכאורה, אבל באמת לק"מ, דכל דינא דרבא דתודה שהזיקה, הלא איירי בתם דמשתלם הח"נ מגופו. ומשום דלחם בא גלל תודה ולחמי תודה נקראו תודה, לכן היה מקום לאמר דמשתלם הח"נ מן הלחם, אכן כ"ז הוא אם התודה הזיקה, משום דגבי היזק דבהמה כתיב ומכרו את השור החי וחצו את כספו, הרי דמשתלם הח"נ מגופו, משא"כ אם הלחם הזיק הרי חל חיוב התשלומין של נזק שלם על הבעלים, מפני שבפשיעתו של חסרון שמירת חפצו הזיק. והוא כמו אדם המזיק ואין לזה שום שייכות אל התודה, ודמיא לנפל ככרו על כלי של חבירו ושברו דמשלם בעל הככר מפני שלא שמר את חפצו מלהזיק כנלע"ד.
שם רבינא אמר למעוטי נגח ואח"כ הקדיש נגח ואח"כ הפקיר, ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ד ובמש"כ בחידושי לחולין ר"פ שילוח הקן.
שם נגח ואח"כ הקדיש נגח ואח"כ הפקיר פטור שנאמר והועד בבעליו כו', ע' בפלפולא חריפתא על הרא"ש בסוגיין, ובמש"כ בחידושי לערכין כ"ח ע"א ולכריתות כ"ד ע"א בארוכה ולקמן י"ד ע"א.