אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף יג.
גופא ומעלה מעל בה' לרבות קדק"ל שהם ממונו דברי ריה"ג בן עזאי אומר כו', הנה בירושלמי דפרקין ה"ב מסיק דעה שלישית של ר"ש, ובתו"כ חובה פרק כ"ב ששם הוא המקור מסיק נמי דעת ר"ע בדרשת הכתוב, וצ"ע מדוע בבבלי קצרו כ"כ בלשון הברייתא וע"ע מש"כ בחדושי לתמורה ד"ח ע"א.
שם שלמים שהזיקו גובה מבשרן ואינו גובה מאימוריהן כו', ובנוגע לחזה ושוק דשלמים ומתודה ואיל נזיר גם הזרוע בשלה דהוו חלק הכהנים ומשלחן גבוה קזכו ע' במנ"ח מצוה נ"א.
שם אנא תוראי בבירך אשכחתיה כו', ע"ל נ"ג ע"ב תוד"ה הא כרבנן ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' צ"ג.
רש"י ד"ה בבכור תם. אבל נמכר הוא חי ולוקח יאכלנו בקדושתו כשיומם או אם הבית קיים יקריבנו עכ"ל, הנה ראשית דברי רש"י מתאימים עם פיה"מ להרמב"ם בפ"א מ"ב דמע"ש, שכ' וז"ל ושמא תאמר כיון שהבכור לכהן מה תועלת לזה שקנאו הנה התועלת גלויה ומפורסמת כי אם נפל בו מום והוא אצלו יאכל אותו הקונה אותו ע"ש, אבל סיום דברי רש"י שכ' או אם הבית קיים יקריבנו, קשה, תם בזמן הבית מאי בעי במכירה, הרי עצם משנתנו דמע"ש דתנן בכור מוכרין אותו תם חי, אוקמינן בסוגיין לעיל בסמוך דהוא דוקא בזה"ז ומשום דלא חזי להקרבה לכן הוי ממון בעלים כדפירש"י שם, אבל בזמן שביהמ"ק קיים כיון דלהקרבה קאי אין מוכרין אותו תמים חי, ואז אפילו ריה"ג מודה דלא הוי ממון בעלים כדכ' הר"ש במע"ש פ"א מ"ב.
וביותר תקשה לפ"מ דרש"י בא לפרש ברייתא דבבכור נאמר לא תפדה כו', ובתמורה ד"ח ע"א מקשינן עלה אי האי קרא דלא תפדה קאי בזה"ז איך מסיק בסיפא דקרא ואת דמם תזרוק על המזבח בזה"ז מי איכא מזבח ומסקינן דרישא דקרא איירי בבע"מ וסיפא דקרא בתם ע"ש, והשתא בשלמא אם נפרש הא דתניא ונמכר תם חי בזה"ז ניחא, דבע"מ בזמן הבית ותם בזה"ז לאכלו כשיומם חד הוא. דגם תם נאכל רק לכשיומם, ובזה איירי רישא דקרא דלא תפדה, משא"כ לפירש"י דתם חי קאי על זמן שהבית קיים ולהקריבו, איך יתאים פירוש זה ארישא דקרא, דמסקנת הש"ס בתמורה מפרש בהדיא דהוא איירי רק בבע"מ וצ"ע כעת.