אור ברסלב

אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן

דף יב:

דף יב.

א"ר יוחנן בקדשים קלים ואליבא דריה"ג כו', בפני יהושע הקשה אמאי לא מוקי כר"ש דס"ל קדשים שחייב באחריות מקרי ממונו, ובת' עונג יו"ט סי' כ"ו בנה על יסוד קושיא זו, ולא הביא הא דבקצוה"ח סי' שפ"ו סק"ח דחה לגמרי קושית הפ"י, ועמש"כ בחידושי לזבחים קי"ד ע"א.

שם דתניא ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים שהן ממונו דברי ריה"ג, ע' ספרא חובה פרק כ"ב ובפי' הראב"ד שם.

שם ומשני רבינא בבכור בחו"ל ואליבא דר"ש דאמר אם באו תמימים יקרבו, ע' חק נתן לתמורה כ"א ע"ב.

רש"י ד"ה כי אמר ריה"ג ממון בעלים הוי מחיים שאחריות הוא עליו ע"כ, וקשה לפ"מ דרש"י פי' בחולין קל"ט ע"א בד"ה דמחוסר הקרבה ובמעילה י"ט ריש ע"א, דחיוב האחריות הוא עד שיביאנו לעזרה וכיון שהביאו נפטר מאחריותו ע"ש, א"כ איך פירש"י לקמן ע"ו ע"א בד"ה דריה"ג, דבשעת טביחה אכתי ממון בעלים הם ע"ש, הרי כיון דלריה"ג תלוי באחריות, א"כ בשעת טביחה כבר נסתלקו מאחריות משעת הבאה לעזרה, ולדברי התוס' בחולין כ"ב ע"ב משעת המסירה ליד הכהן, וע' בהפלאה מש"כ בקונטרס אחרון לב"ק בסוגיין וצ"ע.

רש"י ד"ה תם חי. אבל תמים שחוט לא כו', עמש"כ בחידושי לתמורה ד"ז ע"ב.

תוד"ה ואליבא דר"ש. וא"ת ואמאי קאמר ואליבא דר"ש כש"כ אליבא דר"ע דאמר לא יקרבו דהוי ממונו כו' ע"כ, אין כוונת התוס' בהא דאמרו דהוי ממונו דהוא חולין ממש, אלא כדביאר הראב"ד בפ"א מה' בכורות וז"ל ואפילו לר"ע דאית ליה האי סברא לא אמר אלא ליקרב אבל קדושת בכור יש בו ואינו נגזז ונעבד ואינו נאכל אלא במומו ע"ש. וה"נ יש לפרש בכוונת התוס' כיון דעכ"פ נאכל במומו אליבא דר"ע ממונו הוא, והפלא הוא ע"ד הרשב"א ז"ל דסתר א"ע דבחידושיו כאן הק' כעין קושית התוס'. וכ' בהדיא דלר"ע פשיטא דחולין גמורין הוא, ובתשובותיו סי' של"א האריך מאד לבאר אליבא דר"ע דהוא כמש"כ הראב"ד הנ"ל ע"ש וצ"ע, וע' במעין החכמה דף ז' ע"א.

בא"ד ועוד י"ל דע"כ לא מתוקמא כר"ע מדמצריך קרא לרבויי שהוא ממון בעלים ע"כ, וקשה הרי אפילו אם נימא דלא יקרב וכדדריש ר"ע מהיקשא דבכור למעשר וממילא הוי ממון בעלים, אבל אכתי לא ידעינן מהכא רק בכור, אכן במשנתנו סתמא קתני נכסים שאין בהן מעילה, ודייקינן הא מקדש קדשי משמע דבכל קדק"ל הוי ממון בעלים, ובשאר קדשים קלים הרי פליג ר"ע בהדיא על ריה"ג בתו"כ חובה פרק כ"ב, וס"ל דקדק"ל אף שחייב באחריות לא הוי ממונו, כדביאר שם בהתוה"מ סי' שע"ב, הרי דבכל קדק"ל בלא"ה לא מתוקמא כר"ע, ועמש"כ בחידושי לעיל ד"ו ע"ב וצ"ע כעת.

תוד"ה לכתחילה. דהתם פריך אמתניתין שאמר יקרבו מבן אנטיגנוס שהביא בכורות מבבל ולא קבלוה כו' וברייתא דבן אנטיגנוס כר"ע ע"כ, וקשה הלא בירושלמי סוף חלה אמרינן דהא דלא קבלו מבן אנטיגנוס היה רק בשביל שהיו אנשים גדולים ויראו שיסמכו עליהם ויקבעו כן הדבר חובה לדורות להביא לכתחילה כדביאר שם בר"ש, ולפ"ז הגדר מצד עצמו יעיד, דכשהמקדש היה קיים סברו כר"ש דאם באו תמימים יקרבו, ורק כדי שלא יביאו לכתחילה קבעו הגדר, והשתא קשה מאי מקשו התוס' לעיל בד"ה ואליבא דר"ש, הלא כש"כ אליבא דר"ע ע"ש, הא י"ל משום דדינא הכי כר"ש, משו"ה אוקים רבינא בסוגיין כר"ש, ומזה מוכח דהתוס' ס"ל כהרמב"ם בפ"א מה' בכורות, דלא קבלו מבן אנטיגנוס מטעם הדין, וכשיטת הבבלי בתמורה כ"א וע"ש תוד"ה ממקום, וע"פ שיטתם זו מדוייק נמי לשון התוס' ל"ו ע"ב ד"ה התרת, שכ' וז"ל דאיכא למ"ד בתמורה דבכורות חו"ל אם באו תמימים יקרבו ע"ש דלשון זה נמי מורה דלית הלכתא כהאי תנא, וע"ש עוד נ"ג ע"א תוד"ה ר"ע ובמש"כ בחידושי למנחות ס"ח ע"ב.

תוכן העניינים

אור הישר על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה