אור ברסלב

אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן

דף יב.

דף יא:

א"ל רבא לר"נ הא עולא הא ר"א כו' מר כמאן ס"ל כו', ע' תוס' ב"ב מ"ד ריש ע"ב ובאבני מלואים סי' צ' ס"ק כ"א.

תוד"ה אנא. וקנין אגב דהוי נמי מדרבנן וקרא דערים בצורות אסמכתא בעלמא היא כו', ע' בגליון הש"ס, וע"ע בשעה"מ פ"ג מה' מכירה ובת' הגרע"א סי' רכ"ב אות כ"א ובקצוה"ח סי' קצ"ד סק"ג ובאבני מלואים סי' כ"ח סקל"ג ובת' ברית יעקב סי' קי"ד.

תוד"ה והלכתא בכפות. וצ"ל נמי דמיירי בישן דכפות מהני דלא הוי חצר מהלכת וישן מהני דהוי משתמרת לדעתו כו' וכ"כ התוס' בגיטין כ"א ע"א, אמנם דעת הרמב"ם דכפות לחוד מהני כדהבאתי להלן בסמוך, ושתי דעות אלו מביא ג"כ הר"ן בחידושיו לב"מ ד"ט ע"ב ועמש"כ בחידושי שם, ודעת העיטור כהרמב"ם, וע"ש במקרא סופרים ותיקון סופרים מאמר ג', ורבינו ירוחם במשרים נתיב יוד ח"ג כ' דצריך העבד להיות כפות בידיו וברגליו או ישן וכפות ברגליו כו' ע"ש.

ולע"ד בלתי מובן בשלמא ישן לחוד אית ביה תרתי לריעותא דלאו סמיא ביד השומר לשמרו שישאר ישן, ולפ"ז בזו הרגע שהקיץ מעצמו או מאיזה תנועה מן הצד. תיכף נעשה חצר מהלכת ואינו משתמר לדעתו, משא"כ כפות הרי אית ביה תרתי למעליותא, דלא הוי חצר מהלכת ואפילו הוא ניעור משתמר ג"כ לדעתו, כיון דאינו יכול לזוז את אבריו ממילא בטלה גם דעתו, ונראה נמי לדייק הכי מלשון הרמב"ם בפ"ג הי"ב מה' מכירה, שכ' אהאי דינא וז"ל והוא שיהיה כפות שהרי אינו יכול להלך, דלכאורה דבריו האחרונים מיותרים. דפשיטא כיון שהוא כפות אינו יכול להלך, ובע"כ שגם כוונתו היתה בזה לאפוקי מדעת הראשונים דבעי נמי שיהיה ישן, בכדי שיהיה משתמר לדעתו, לכן מסיק שהרי אינו יכול להלוך, וממילא הוא משתמר לדעתו ג"כ אף בכפות לחוד, וכלשון הרמב"ם הוא נמי לשון רש"י בגיטין ע"ח ע"א, ולא כמו שהעתיקו התוס' לשונו, הכא ובגיטין כ"א כמש"כ בחידושי שם, וצ"ע כעת.

תוכן העניינים

אור הישר על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה