אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קטז:
לא צריכא דייתבן בחצר דתרווייהו כו', והק' במעיני החכמה הרי בב"ב ד"ד ע"א פריך פשיטא שחולקין ומשני דנפל לרשותא דחד א"נ קדים חד ופנינהו ואיך מוקי כאן בדייתבן בחצר דתרווייהו דא"כ פשיטא דחולקין באבנים ובעפר ע"ש, ונראה דלק"מ דבמתניתין דהתם תנן ברישא השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין את הכותל באמצע מקום שנהגו לבנות גויל כו' הכל כמנהג המדינה גויל זה נותן שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים כו', ואהא מסיק בסיפא לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם. והשתא שפיר פריך בגמרא פשיטא דבבא יתירא היא לפי הנחת המשנה דבתחילת הבנין היה המקום והאבנים של שניהם לפי מנהג המדינה ממילא אם נפל הריהו ג"כ של שניהם, וכן מדוייק שם במשנה רש"י ד"ה לפיכך ע"ש, ושפיר שייך פשיטא ר"ל למאי צריך למיתני האי בבא דלפיכך, משא"כ במתניתין דהבית והעלייה של שנים שנפלו, דמיירי דמתחילה שייכות אבני העלייה לבעל העלייה ואבני הבית לבעל התחתון כדפירש"י במתניתין. וכן מורה לשון המשנה גופה דמסיק אם היה אחד מכיר מקצת אבניו נוטלן כו', הרי דלא היה לבני המקום מנהג או לא הלכו בתחילת הבנין בתר מנהגא, א"כ מאי שייך להקשות פשיטא דחולקין באבנים ובעפר, והא דבשתי הסוגיות בעי הש"ס למימר דליהוי אידך הממע"ה ג"כ לא דמי חד לדחבריה, דבב"ב כוונת הש"ס בזה למימר דאע"ג דנפל לרשותא דחד מינייהו אפ"ה לא אמרינן הממע"ה משום דבתחילת הבנין לפי מנהג המקום נתנו שניהם המקום והאבנים ובודאי דגם אחרי שנפל שייך לשניהם, משא"כ הכא פריך הש"ס בפשיטות כיון דעל כל אבן ואבן חל הספק של מי הוא כנ"ל א"כ ליחזי ברשות דמאן ייתבן וליהוי אידך הממע"ה כמו בכל ספק טענת ממון, ואהא משני ל"צ דייתבן בחצר דתרווייהו כו', וכ"כ התוס' ריש ב"ב ד"ה לפיכך וז"ל קמ"ל כיון דמעיקרא על שניהם היה לעשות לא מיהמן לאמר שהוא עשה הכל דמיגו במקום עדים הוא דאנן סהדי שלא עשאה לבדו כו' ע"ש, ואף לפירש"י בב"ב שם דקושית הש"ס פשיטא הוא מטעם שברשות שניהם מונחים וע"ש במהר"ם, אפ"ה ל"ד לדהכא דהתם הוא חצר השותפין וממילא שייך להקשות בפשיטות הרי מונח ברשות שניהם, משא"כ הכא שהם שותפין רק בבית ועלייה אבל לא בחצר, דמשו"ה פריך הש"ס וליחזי ברשות דמאן יתבן, והא דמובא שם ברש"י ד"ד הגה"ה מפר"ח שהביא מהך דהכא, הוא בתר דשני הש"ס בסוגיין דשותפין בכה"ג לא קפדי אהדדי, וע"ש ברמב"ן לב"ב ד"ב ע"א ד"ה לפיכך ובתוספות הגרע"א ריש ב"ב.
שם אי הכי מאי קמהני ליה למלבנא רווחא. כה"ג בב"ב ד"ג ע"ב דיקא נמי דקתני של ג' טפחים מכלל דאיכא זוטרא ש"מ.