אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קג:
א"ר יוסף בבבל נהיגי דלא יהיבי תיבנא לאריסא למאי נ"מ דאי איכא אינש דיהיב עין יפה הוא ולא גמרינן מיניה, ולכאורה מ"ש מהא דתניא לעיל פ"ז ע"א השוכר את הפועל ואמר לו כאחד וכשנים מבני העיר נותן לו כפחות שבשכירות ד"ר יהושע וחכ"א משמנין ביניהם, הרי דר' יהושע מתחשב עם הפרט ליתן לו בשביל זה כפחות שבשכירות ולא אמרינן עין רעה הוא ולא גמרינן מיניה, ואפילו חכמים דאמרי משמנין הרי מתחשבים עם מנהג המדינה בינונית כדפירש"י שם או דכיילינן הפחות והיתר שבשניהם כדביאר הרמב"ם בפ"ט ה"ב מה' שכירות, ולפ"ד רב יוסף דהכא הו"ל למיזל בתר רובא ולשלם ע"פ מנהגם ולא גמרינן מן הפרט משום דעין יפה או רעה הוא, ובע"כ החילוק הוא דהכא כבר קבל האריס השדה מבעה"ב וכיון דלא יהיבא תיבנא לאריסא לכן אחת דיבר לן רב יוסף ושתים זו שמענו דאין לנו בזה דין משנתינו דחולקין בתבן ובקש ולא גמרינן נמי ממאן דיהיב תיבנא לאריסא דרק עין יפה הוא, משא"כ התם דפליגי ר' יהושע וחכמים משום דכן היה תחילת התנאי כאחד וכשנים מבני העיר.
ועפ"ז יצא לנו דין חדש בנ"ד, אי הוא אתרא דנהיגי דלא יהיבי תיבנא לאריסא ואיכא נמי מאן דיהיב וקודם שקבל השדה התנה כאחד וכשנים מבני העיר, וכן להיפוך אם המנהג הוא ליתן וישנם ג"כ שאין נותנים והבע"ב התנה כאחד וכשנים מבני העיר, אז לא דיינינן ליה כדין המשנה לחלוק עמו בתבן מפני מנהג המקום וכן לא יוכל לסלקו מכל וכל מפני התנאי דלכתחילה לפ"מ דפסק הרמב"ם כחכמים דמשמנין גבי פועל, אמנם הרמב"ם הרי"ף והרא"ש השמיטו כל האי מימרא דרב יוסף משום דלא נפקא לן מינה מאי דהוו נהיגו בבבל כיון דבזה כייל לן משנתינו הכל כמנהג המדינה כמו בפועל ר"פ הפועלים, א"כ גם בנוגע לפרטי הדברים אפשר דחד דינא אית להו וצ"ע, ועמש"כ בחידושי לעיל דע"ו ודפ"ז.