אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף פב.
דאמר שמואל האי מאן דאוזפיה אלפא זוזי לחבריה ואנח ליה קתא דמגלא עילוייהו אבד קתא דמגלא אבדו אלפא זוזי, בירושלמי שביעית פ"י סוף ה"א המלוה על המשכון שמואל אמר אפילו על המחט, וע' בתורה תמימה פ' ראה ט"ו ג'.
שם ותסברא אימור דאמר ר' יצחק במשכנו שלא בשעת הלואתו אבל במשכנו בשעת הלואתו מי אמר כו', ע' פני יהושע לגיטין דף ל"ז ע"א ובאבני מלואים סי' כ"ח ס"ק כ"ט.
שם דאיתמר שומר אבידה כו' דכו"ע אית להו דרב יוסף כו', ע' אור זרוע פ' אלו מציאות סי' פ"א.
רש"י ד"ה אי הכי. ואנן קיי"ל במס' סנהדרין בכולהו סתמי סתם משנה ר"מ כו' וכולהו אליבא דר"ע. ע' רש"י מגילה ד"ב ע"א ד"ה סתימתאי ובחידושי הריטב"א שם וברש"י חולין ד"ל ריש ע"א ובמש"כ בחידושי שם.
רש"י ד"ה בדלא שוי שיעור זוזי. דאי בדשוי מודה ר"א דלגוביינא שקליה, והבין בדבריו הקצוה"ח בסי' שנ"ט סק"ב דהכוונה הוא להתפרע מעצם המשכון את חובו ולזאת נתקשה שם עד מאד ונשאר בצ"ע ע"ש, אמנם לפמש"כ בחידושי לעיל בסמוך דמש"כ רש"י בכולה סוגיין לגוביינא שקליה אין הכוונה שגביית החוב יהיה ממשכון זה, רק שמשכון זה יהיה שיעבוד אל החוב שעל ידו יהיה בא לידי גיבוי מקרקעו או מכספו, וממילא מתאים דעת רש"י ז"ל עם שיטת הריב"ש המובא שם בקצוה"ח ע"ש, ומשכון לגוביינא של שיעבוד כזה לא משכ"ל רק ע"פ ב"ד ושלא בשעת הלואה אלא כשהגיע שעת הפרעון כדפירש"י במשנה דלקמן קי"ג ע"א דבאופן זה לא ימשכננו אלא בב"ד ע"ש, ודוקא במשכון לגוביינא של שיעבוד כזה יש דין חזרת העבוט של יום בלילה ושל לילה ביום, ואהא כתב רחמנא ולך תהיה צדקה דיליף מיניה ר' יצחק בסוגיין ובכ"מ דבע"ח קונה משכון לחיוב אונסין לדעת רש"י, וכש"ש לדעת התוס' לקמן ע"ב ד"ה אימור ובשבועות מ"ד ע"א ד"ה מכאן. ובמשכון לגוביינא של שיעבוד כזה מחלקו התוס' לעיל פ"א ע"ב ובגיטין ל"ז ע"א ובפסחים ל"א ע"ב בין משכנו בשעת הלואתו למשכנו שלא בשעת הלואתו, דשלא בשעת הלואתו קני ליה לגמרי מדר' יצחק לחיוב אחריות כנ"ל, ובשעת הלואתו אע"ג דליכא קנין אלא שיעבוד, אלים שיעבודו ליחשב ולא של אחיך בידיך לענין שמיטה ואהני נמי גבי משכון חמץ של נכרי ביד ישראל שיעבור עליו בב"י וב"י, אבל כולם עולים בקנה אחד עפמש"כ, ודברי הקצוה"ח בלתי מובן לע"ד, וע' ר"ן ר"פ כל הנשבעין ד"ה ירושלמי היה עבד ובש"ך חו"מ סי' ע"ב סק"ט ושם בתומים ובקצוה"ח ובנה"מ ובשעה"מ ה' אישות פ"ה הכ"ג.