אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף עה:
במשנה עוברים משום לא תתן, ופירש"י על לא תתן לו את כספך לא תתן לו בנשך כו', וכ"כ נמי הרי"ף והרא"ש ע"ש, ומשמע דכוונתם דאילו מלשון המשנה משום לא תתן היה אפשר לפרש דקאי על ובמרבית לא תתן אכלך, ומשו"ה מפרשי דקאי ארישא דקרא את כספך לא תתן לו בנשך, אכן קשה דבמשנה נקט רק חמשה לאוין וברמב"ם רפ"ד מה' מלוה חשיב ששה לאוין, היינו דהוסיף על אלו לאו דובמרבית לא תתן אכלך. וזה מתאים עם אוקימתא דרבא בריש פרקין דנשך ותרבית חדה היא ולא חלקן הכתוב אלא לעבור עליו בשני לאוין ע"ש וצ"ע כעת.
שם תניא רשב"י אומר מניין לנושה בחבירו מנה ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום ת"ל נשך כל דבר אשר ישך אפילו דיבור אסור, כה"ג לעיל ס"פ המפקיד דהא כמו לב"ש כן לב"ה קאי על כל דבר פשע על הדיבור וע"ש בתוס' מ"ג סוף ע"ב.
שם רבי אמי ורבי אסי דאמרי תרווייהו כאילו דנו בב' דינין כו', היינו ר' אמי ור' אסי דאמרי הכי על כיון שנצרך אדם לבריות בברכות ד"ו ע"ב.
שם כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים כו', ע' בס' עיון יעקב לעין יעקב ס"פ שבועת הדיינין.
שם אפילו אנא נמי שלח ליה כש"כ מר דטריד בגירסיה משתלי כו' ע' ענף יוסף לעין יעקב יומא פ"ק סי' ז'
שם מאן דביש ליה בהאי מתא ולא אזיל למתא אחריתי, ע' לבוש האורה על פירוש רש"י ר"פ לך לך.
רש"י ד"ה מלוה עובר. והוא שם עליו נשך בשעת פיסוק התנאי כו' ע"כ, הוא ע"פ מסקנת הש"ס לעיל ס"ב ע"א דשומא מילתא היא, והוא משעת כתיבה כדאמרינן בב"ק ד"ל ע"ב.