אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף עה.
במשנה אבל אומר לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח והלל אוסר כו', ע' תוי"ט ותוס' רע"ק בשבת ר"פ שואל.
שם בני חבורה המקפידין זע"ז עוברין משום מדה ומשום משקל ומשום מניין ומשום לוין ופורעין ביו"ט כו', ע' בת' הריב"ש סי' קנ"ו ובליקוטי הגר"א על הרמב"ם פ"ז ה"י מה' גניבה.
במשנה אומר אדם לחבירו נכש עמי ואנכש עמך כו' ולא יאמר לו נכש עמי ואעדור עמך כו' והנה ממשנתינו מוכח שפיר דין איסור רבית בשכירות אדם, ולפ"ז איכא למידק בלשון הרמב"ם דאהא דכתב בפ"ז הי"א מה' מלוה האי דינא דמשנתינו, הקדים בהלכה הקודמת שם וכ' אסור להרבות בשכר האדם כיצד לא יאמר לו עשה עמי היום מלאכה זו שהיא שוה כסף ואני אעשה עמך בשבוע אחר מלאכה שהיא שוה שתים ע"ש, ולפמש"כ אחרי שכ' לדינא דמתניתין הלא שפיר חזינן דיש איסור רבית בשכר האדם ומדוע צריך אל ההנחה בהלכה הקודמת, ואע"ג דבדין המשנה נמצא רק רבית מלאכה על מלאכה והרמב"ם שם הוסיף סכום שוה כסף על שוה שתים, אבל גם זה אפשר להבין מדין המשנה וצ"ע כעת.