אור ברסלב

אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן

דף סה.

דף סד:

אמר אביי האי מאן דמסיק זוזי דריביתא בחבריה וקא אזלי חטי ארבעה גריוי בזוזא בשוקא ויהיב ליה איהו חמשה כי מפקינן מיניה ארבעה מפקינן מיניה אידך אוזלי הוא דקא מוזיל גביה רבא אמר חמשה מפקינן מיניה דמעיקרא בתורת ריביתא אתאי לידיה, והנה דעת הרמב"ם בפ"ד הי"ג מה' מלוה דמחילה ברבית מועלת כדרך שמועיל מחילה בגזל ושלא כהוראת מקצת הגאונים דמחילה בריבית אינה מועלת וע"ש במפרשים, והריטב"א בסוגיין הביא ראיה להוראת הגאונים מהך דהכא דידע שאין לו בשוק אלא ארבעה ואיהו יהיב ליה חמשה מדעתיה ומחיל ליה ואעפ"כ מפקינן מיניה ע"ש.

וקשה הלא אין הנדון דומה לראיה, דבסוגיין הלוה והמלוה תרווייהו ידעי שפיר שאין לו לתת רק ארבעה גריוי, האם אין מקום בשכל לאמר דהאי גריוא יתירתא החמישית יהיב ליה לשם מתנה כדאמר אביי, הלא גם רבא לא יוכל להכחיש ולאמר דאין בזה אפשרות מציאות של מתנה, ולפ"ז לא יוכל ג"כ להחליט שהוא ריבית גמורה דאורייתא כארבעה גריוי האחרים, ובע"כ דהא דקאמר רבא מעיקרא בתורת ריביתא אתאי לידיה הוא משום דהאי גריוא החמישית באה ביחד עם הנך ארבעה, ומשו"ה יחשב כסרח העודף של אלו אע"פ שאינה ודאית כמו הנך ארבעה אלא שהכרעת הענין מורה יותר לחשבו כעין רבית מלחשבו לשם מתנה, ולפ"ז נמצא דאפילו נחשב גריוא זו למחילה עכ"פ אין בזה יותר מספק מחילת ריבית ספק מתנה, ודבר כזה אין לו שורש בדאורייתא רק הכרעה בסברא, וא"כ מה מקום למשפט מהכא מחלוקת הרמב"ם עם הגאונים דאיירו במחילה לריבית ודאית דאורייתא וצ"ע.

שם רבא אמר גלימא מפקינן מיניה מ"ט כי היכי דלא לימרו כו', ע' תמורה ד"ו ע"ב ובת' מהרי"ט ח"א סי' ס"ט ובמל"מ פ"ח ה"א מה' מלוה ובמש"כ בחידושי לעיל ס"א ע"ב.

שם א"ר נחמן טרשא שרי כו', ע' בת' לחם רב סי' י"ד.

תוכן העניינים

אור הישר על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה