אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כד.
אי ידעינן ביה דלא משני אלא בהני תלת מהדרינן ליה ואי משני במילי אחריני לא מהדרינן ליה, הנה מלשון הש"ס משמע דדוקא בהני תלת ולא זולתם, אכן התוס' והרי"ף הוסיפו שינוי מפני דרכי שלום, והא דלא חשיב להו בגמרא תירצו התוס' דהני נמי מותר מפני דרכי שלום כו' ולהרי"ף משום דדרכי שלום איכא בה נמי מצוה, ואגב אורחין נלמוד דהתוס' ס"ל כר' אילעא משום ראב"ש דשינוי מפני דרכי שלום הוא היתר והרי"ף ס"ל כר' נתן ביבמות ס"ה ע"ב דהוא מצוה, והרמב"ם ספי"ד מה' גזלה נוטה בזה לדעת התוס' ע"ש, ובהגהות אשרי כ' וז"ל ואפילו צורבא מרבנן דלא משני בדיבורו אלא בהני תלת ובשביל השלום אכתי אין מחזירין לו אבידה בטביעת עין אא"כ מקפיד על חלוקו כשלובשו שלא יהפכנו, והוא מהש"ס שבת קי"ד ע"א ודעה זו הביא המחבר ס"ס רס"ב, והסמ"ע שם תמה על השמטת הרי"ף והרמב"ם הרא"ש והטור הא דהפיכת חלוקו וע"ש בש"ך סק"י, ואכתי איכא נמי למידק מדוע שייר הרואה טריפה לעצמו דאמרינן בחולין מ"ד ע"ב שנקרא ת"ח ומהדרינן ליה אבידה בטב"ע כמש"כ שם התוס', והשטמ"ק הזכירו בסוגיין ע"ש.
לכן לולא דבריהם ז"ל היה נלע"ד עפמש"כ התוס' לעיל י"ט ע"א ובגיטין כ"ז ע"ב ובחולין צ"ו ע"א דע"ה נמי יש לו טב"ע רק משום דלא מהימן ע"ש, ולפ"ז י"ל דבגמרא לא נחית אלא לדברים התלויים בנאמנות פיו, וא"כ אם מוצא האבידה יוכיח בעדים ששמעו מפיו ששינה בדבורו במסכת ובפוריא ובאושפיזא ובשביל זה יבקש לפוסלו מלהחזיר לו אבידתו, לכן באו חז"ל להורות לנו דבהני תלת עבידי רבנן דמשנו במילייהו. ובזה שפיר מצאו ברי"ף רמב"ם ותוס' להוסיף אי היה משנה מפני השלום דמותר וגם מצוה יש בזה כנ"ל, וזה ג"כ תלוי בנאמנות פיו ודבורו, משא"כ הפיכת חלוקו ורואה טריפה לעצמו התלויים במזגו ותכונתו ואמונת הלב, וקשורים יחד עם מצבו מקומו ושעתו, לכן בל נוכל להגביל באלו חוק ומשפט שלא ישנו את תפקידם בדברים אלו, וכוונת הש"ס בחולין ובשבת שם על התלמידי החכמים הפרטיים שאם ראינו אותם מדקדקים בדברים אלו אז ראויים הם להחזיקם כת"ח לענין זה, אבל לא לקבוע זה לסימן תמידי לכל האנשים ובכל המקומות ובכל זמן ועדן ומשו"ה השמיטום כנלע"ד.
שם אמר היינו האי דלא איכפת ליה אממונא דחבריה כפתיה ואודי, שמעינן מהכא דמותר לכוף ולרדות ע"פ אומדנא דמוכח כדי שיודה על האמת כמש"כ הרא"ש בתשובה כלל ס"ח סי' כ"ג וע"ע בת' הריב"ש סי' ק"ח.