אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף י.
והתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה. הנה זהו דוקא קודם שבא ליד בע"ח אבל כי יהביה לבע"ח תו לא מפקינן מיניה כדכ' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ר"ל וע"ש ס"ס רנ"ג רנ"ד.
שם אר"ל משום אבא כהן ברדלא ד' אמות של אדם קונות לו בכל מקום כו' אמר אביי מותיב ר"ח בר יוסף פאה אמר רבא מותיב ר' יעקב בר אידי נזיקין כו', ולכאורה אדאותבוהו מפאה ונזיקין. ליסייעו ליה ממשנה דיומא רפ"ב, דתנן גבי תרומת הדשן דרצין ועולין בכבש כל הקודם את חבירו בארבע אמות זכה, והרי התם נמי היה הכבש רה"ר לכל הכהנים העסוקים בעבודת המזבח, ואפ"ה קנו לו ארבע אמותיו לזכות במצוה זו, וא"ל דהתם לאו מטעם הדין או תקנת חכמים רק כך הנהיגו ביניהם הכהנים, ז"א דא"כ מאי מבע"ל לר"פ שם ארבע אמות שאמרו בהדי אמה יסוד ואמה סובב א"ד בר מאמה יסוד ואמה סובב תיקו, הלא אם היה רק מנהג שהנהיגו אז הכהנים ביניהם, וגם מנהג זה כבר בטלו אז החכמים אחרי שתקנו פייסות, א"כ מאי נ"מ לשאול אם היה בחשבון הד' אמות האמה יסוד ואמת סובב או לא, הלא מאי דהוה הוה, וכשיבנה ביה"מ ב"ב, בודאי יתקנו פייסות כתקנה אחרונה אחרי המכשולים הגדולים שנעשו, ובע"כ דענין ד"א שהיה אז היה מדינא או מתקנת חכמים, ונוגע גם לקנין מציאה במרחק כזה של אמה יסוד ואמה סובב אם באו בחשבון, ובכלל מאיזה מקור קבלו אז הכהנים שיעור ד' אמות לזכיה, ואפ"ל דשיעור זה נקטו מתחומין דר"פ מי שהוציאוהו, ושם מ"ח ע"א ילפינן מקרא דשבו איש תחתיו דדרשינן כתחתיו והוא ד' אמות ע"ש, וממונא מאיסורא לא ילפינן כדאמרינן בכתובות ד"מ ע"ב ובכ"מ, ולהכי יש לקנין מציאה יותר דמיון לפאה ונזיקין הנוגעים ג"כ לדיני ממונות וצ"ע. וע"ע בירושלמי פאה פ"ד ה"ב ובמה"פ שם ובאור גדול לעירובין פ"ד מ"ה.
שם כיון דנפל גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דנקני בד' אמות לא ניחא ליה דנקני, ע' בת' הגרע"א סי' ל"ז.
תוד"ה תופס לב"ח. מה שפירש"י משום דלא עשאו שליח אין נראה כו', ע' ש"ך חו"מ ר"ס ק"ה ובתומים וקצוה"ח ונה"מ ושער המשפט שם ובהעמק שאלה לשאילתות פ' שפטים סי' ק"נ אות ב'.
תוד"ה כי לי. דדוקא עבד עברי שאינו יכול לחזור בו כו', ע' קידושין י"ז ע"א תוד"ה חלה ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' פ"ה וסי' תע"ז ובב"י חו"מ סי' של"ד לענין להשכיר א"ע ליתר מג' שנים ובת' דבר משה ה' נדרים ושבועות סי' מ"ו.