אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף ט:
בעי ר' אלעזר האומר לחבירו משוך בהמה זו לקנות כלים שעליה מהו כו', ע' בספר המקח לרב האי גאון שער י"ג.
שם חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קנה, ע' בס' מעיני החכמה בחידושיו לקמן י"א ע"א במשנה.
שם והלכתא בכפותה, וכ' הר"ן בחידושיו וז"ל כלומר ובכה"ג קני מדין חצר וכה"ג נמי אמרינן לגבי עבד בפ' הזורק ואיכא מ"ד דהכא והתם ישן בעינן מדאמרינן התם וכ"ת בישן ואיכא מ"ד דבכפות לחוד סגי עכ"ל. והנה מ"ד דכפות וישן בעינן הוא דעת התוס' בגיטין כ"א ע"א ובב"ק י"ב ע"א, ומ"ד דכפות לחוד סגי הוא דעת בפ"ג הי"ב מה' מכירה, אכן לע"ד בלתי מובן מה דהר"ן כייל בענין זה הכא והתם בחדא מחתא, הרי התם איירי באדם, ואצלו בתור בר דעת שייך לחלק בין ער לישן, ומשו"ה אם הוא ישן נקרא חצר משתמרת לדעתו, משא"כ הכא דבבהמה איירינן ומה שייך גבה דכשהיא ניעורה איננה משתמרת לדעת, וע' בב"י חו"מ ס"ס ר"ב וצ"ע.
רש"י ד"ה מי שליקט את הפיאה אדם בעלמא שאינו בעל השדה כו', ע' ר"ש פאה פ"ד מ"ט ובמה"פ לירושלמי שם ובפנים מאירות לירושלמי שם ה"ה ובס' תורת זרעים שם.
תוד"ה משוך בהמה. וי"ל דכשא"ל משוך לא השאיל לו הבהמה לקנות הכלים מטעם חצר אלא במשיכת הבהמה, ע' בס' אבן האזל פ"ד ה"ח מה' מכירה.